ב"ה, יום א' וישב תש"ך לפ"ק, י"ט כסלו

....

והנה היות שבעת שביתת קולמסי פה עוד קודם סיום מכתבי, נקראתי להתועדות י"ט כסלו אצל חסידי חב"ד לחגיגת חג הגאולה של כ"ק הגה"ק בעל ש"ע הרב ז"ל, אמרתי להציע פה, את אשר אמרתי לפני המסובין שם.

הנה ידוע מהמכתב שכתב בעל התניא ז"ל להגה"ק בעל קדושת לוי ז"ל, לבשר לו שיצא חפשי מהתפיסה, וכתב שם בזה לשונו הקדוש, כי יום זה עשה ד' לנו, יום י"ט כסלו, יום שהוכפל בו כי טוב, יום הילולא רבא דרבינו הקדוש נ"ע, ושקראתי בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מד' שלום עד כאן לשונו הטהור.

 ויש לפרש הכוונה מה שדייק שבא לו הישועה משונאיו, עם זה הפסוק דפדה בשלום וגו', (ואגב, פסוק זה היא ג"כ פסוק י"ט בקאפיטל נ"ה), בהקדם לפרש הקרא (בפ' ויצא) ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלוקים, וראיתי מדקדקים על מה שאמר יעקב, ושבתי בשלום, הרי אמרו חכמינו ז"ל (ברכות ס"ד), דלחי יש לומר לשלום דוקא.

וי"ל בהקדם דברי התרגום אונקלוס שם, ויהי מימרא דה' לי לאלוקים, ותמהו המפרשים על מה שהוסיף תיבת מימרא, שאינו בקרא, ואמרתי הכוונה, שכוון בזה לדברי האור החיים הקדוש, שאחרי שדייק איזה דיוקים על הקרא ועל פי' רש"י, כתב, והנכון הוא שנתכוון לומר שיתיחד אליו שם ה' לאלוקים, כדרך שנתיחד על אבותיו, אלוקי אברהם ואלוקי יצחק, גם יאמר עליו אלוקי יעקב, והוא אומרו לי לאלוקים, פירוש לי ביחוד, ודבר גדול דבר יעקב בזה, ותמצא שכן הי', דכתיב ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל, ואחרי כן שלם נדרו אשר נדר לעשות אבן הזאת עכ"ד. ואלו גם כן דברי התרגום אונקלוס, שהתפלל יעקב, ויהי מימרא דה' - שיתיחד עליו אליו שם ד', ויאמר עליו - לי לאלוקים - אלוקי יעקב.

ויש להוסיף בזה לפרש הקרא, דויקרא לו א' ישראל, ודרשו חכז"ל שהקב"ה קראו ליעקב א-ל (מגילה י"ח), והובא ברש"י (וישלח ל"ג כ') על הפסוק הנ"ל, והיינו דהוי כאלו אמר ויקרא אלוקים ישראל לו א-ל, ועי' שפ"ח שם, וצ"ב דאמאי באמת כתיב קודם בקרא א-ל ואח"כ אלוקי ישראל, ונהי' סרס המקרא ודרשיהו, אמנם להנ"ל י"ל, דהנה בהא דכתיב אלוקי ישראל, הוי יחוד שמו ית' על יעקב, וקשה הרי אמרו חכז"ל והובא ברש"י (ר"פ ויצא כ"ח, י"ג), דלא מצינו במקרא שייחד שמו ית' על הצדיקים בחייהם, לכתוב אלוקי פלוני, שנאמר (איוב ט"ו) הן בקדושיו לא יאמין, ורק ביצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו (תנחומא) עיי"ש, וא"כ צריך טעם למה ייחד הקב"ה שמו על יעקב בקרא הנ"ל, עליו בחייו, אבל כיון שקראו הקב"ה ליעקב א-ל, הרי שוב אינו איש, ואין ליצה"ר שליטה עליו, ע"כ ייחד שמו ית' עליו, ובזה נכון מאד ההמשך בקרא, דכיון, ויקרא לו א-ל, שהקב"ה קרא ליעקב א-ל, ע"כ שוב שפיר ייחד עליו שמו ית', וקראו אלוקי ישראל.

 ומה נכון בזה ג"כ הקרא דושבתי בשלום וגו', דכיון שהי' בקשתו, והי' ה' לי לאלוקים, כדכתיב בסיפא דקרא, והכוונה שיתיחד אליו שם ה' כנ"ל, וע"כ מטעם שיהי' נקרא א' ולא איש, וע"כ בקש ג"כ בלשון, ושבתי בשלום, ולא לשלום, דהנה הכותב בע"י (סוף ברכות) כתב, דלשלום משמע שאינו שלם עדיין והשלום למולו, ונפטר שא"א שיוסיף עוד שלימות, אומרים לו לך בשלום, כלומר יה"ר שידינוך בעוה"ב, כאלו כבר השגת שלימות הראוי, עיי"ש, ולפי"ז דעת לנבון נקל, דלמי שברור שכבר הגיע לשלימות השלם עוד בעוה"ז, יש לומר בשלום, (וכה"ג עי' בתפארת ישראל (ר"ה סופ"ב), מה שכתב בהא שאמר ר"ג לר"י בא בשלום), אף בהיותו עוד בין החיים, ומי יוכל להיות בטוח יותר בזה, ממי שעלה ממדריגת איש למדריגה עליונה להיות נקרא א', ע"כ הי' תפילתו ושבתי בשלום דייקא.

וזה י"ל מה שנרמז לבעל התניא ז"ל, בהצמחת ישועתו בקרא הנ"ל, ועל פי מה שראיתי בס' תפלה למשה (על תהלים כ"ט אות ד'), שכתב שם בזה"ל, שכל הקורא ק"ש ואומר ה' אלוקינו, קשה עליו, הלא השי"ת אינו מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכו', אך התירוץ לזה דדוקא על היחיד אין מיחד שמו שמא יחטא, אבל על כלל ישראל שאי אפשר שיסכימו כולם לרעה מיחד שמו, וכיון שכולל עצמו תוך כלל ישראל שפיר דמי, לכך צריך מקודם לקבל על עצמו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך, ולקשר עצמו באהבת כל ישראל, כדי שיהי' כלול בין כל ישראל עכ"ל –

 וכל זה בא לרמז, מה שבא לו להגאון הקדוש ז"ל הישועה עם קרא זה, כלומר, שראוי לו לומר פדה בשלום דייקא, שהגיע להשלימות, עד שראוי ליחד אליו הדבור, דאף שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, מכל מקום כל זה ביחיד, אבל כל מה שעבר על מרן הגה"ק ז"ל הי' בשביל זכות הרבים להפיץ תורת הבעש"ט זלה"ה, וכמ"ש שם במכתבו ונרמז בסיפא דקרא - כי ברבים הי' עמדי - וכיון שהגיע לכלל זה, שפיר י"ל בשלום, וע"כ סיים ג"כ במכתבו יצאתי בשלום דייקא. ועוד יש להאריך וקצר המצע מהשתרע.

(הדגשנו ההתחלה והסוף ופתחנו כאן רוב הר"ת והקיצורים.
כל מקום שכתבנו א-ל או אלוקים, במקור כתוב א' בלבד. המערכת)