הנפש-האלוקית
נפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש, כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" "ואתה נפחת בי" וכמו שכתוב בזוהר: "מאן דנפח מתוכיה נפח", פירוש מתוכיותו ומפנימיותו.
פרק ב
לימוד-התורה
כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם. והוא יחוד נפלא, שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה...
כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים, כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה.
פרק ה
תפילה
שעת קריאת שמע ותפלה שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חכמה בינה ודעת שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא, ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה מאהבה ... ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח המקושרים בגדולת אין סוף ברוך הוא.
פרק יב
עבודת התפילה בכוונה, לשפוך נפשו לפני ה' בכל כחו ממש עד מיצוי הנפש ולהלחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה ולבטשם ולכתתם כעפר קודם התפילה שחרית וערבית מידי יום ביום וגם בשעת התפילה לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר.
פרק ל
שמחה
ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול, כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר – אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.
פרק כו
וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמאמר רז"ל "להיות כל ימיו בתשובה" ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה.
פרק לא
אתכפייא
אפילו בדברים המותרים לגמרי, כל מה שהאדם זובח יצרו אפילו שעה קלה ומתכוין לאכפיא לסטרא אחרא שבחלל השמאלי, כגון שחפץ לאכול ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה... וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שלבו מתאוה מאד לדברם מענייני העולם וכן בהרהורי מחשבתו אפילו במעט מזעיר, דאתכפיא סטרא אחרא לתתא, אסתלק יקרא דקב"ה וקדושתו לעילא הרבה. ומקדושה זו, נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו יתברך.
פרק כז
אהבת-ישראל
אף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים.
פרק לב
וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו, ואדרבה – המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו, לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו. וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו, אלא אדרבה, לגמול לחייבים טובות כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו.
פרק יב
דירה בתחתונים
וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות, עליונים ותחתונים, להיות לו דירה זו בתחתונים.
פרק לג
התכלית הוא עולם הזה התחתון, שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו, ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים.
פרק לו
ימות-המשיח
ימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו.
פרק לו
תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעולם הזה הגשמי, תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות.
פרק לז
ספר התניא
על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזיכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'.
הקדמה
יראת-שמים
להתבונן במחשבתו על כל פנים, גדולת אין סוף ברוך הוא ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכמו שכתוב "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", ומניח העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט, כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו, להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך.
פרק מא
קדושת-ישראל
שמעתי מרבותי, כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו, עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי.
אגרת הקודש כ"ג
אמונה
עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם – להאמין דלית אתר פנוי מיני', ובאור פני מלך חיים. וע"כ "עוז וחדוה במקומו" הואיל והוא רק טוב כל היום. ועל כן ראשית הכל, שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע, ומי שמתעצב ומתאונן – מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה, והרי זה ככופר ח"ו. ועל כן הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית.
אגרת הקודש י"א
אין עוד מלבדו
"לעולם ה' דברך נצב בשמים" ופירש הבעש"ט ז"ל, כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו', תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים, ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם... כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' ממש. וכן בכל הברואים שבכל העולמות, עליונים ותחתונים.
שער היחוד והאמונה פרק א
אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו, לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו, כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו. מאחר שמבלעדי הרוחניות, היה אין ואפס ממש כמו קודם ששת ימי בראשית ממש. והרוחניות השופע עליו ממוצא פי ה' ורוח פיו, הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהוה אותו, אם כן אפס בלעדו באמת.
שער היחוד והאמונה פרק ג
מצוות
הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה, כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עולם הזה בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה... ועכשיו שמקיים בהם מצות ה' ורצונו, הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל באור א"ס ב"ה שהוא רצונו ית' המלובש בהם.
פרק לז
לכן חייבו רז"ל לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצוה, אף אם הוא בור ועם הארץ. והיינו, מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו. רק שאין נפשו מרגשת מפני מסך החומר הגופני שלא נזדכך, ומחשיך עיני הנפש מראות מראות אלקים... אף על פי כן "אני תמיד עמך", כי אין החומר מונע יחוד הנפש באור א"ס ב"ה.
פרק מו
אהבת ה'
האהבה היא שרש כל רמ"ח מצות עשה וממנה הן נמשכות ובלעדה אין להן קיום אמיתי, כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת. ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא כביכול.
פרק ד
אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול, המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש – תתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך ואף אם לבו כלב האבן, המס ימס והיה למים ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך:
והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה וגדול יתר מאד בכפלי כפליים לאין קץ עשה לנו אלהינו כי לגדולתו אין חקר …ובכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית... וכולם שואלים איה מקום כבודו ועונים מלא כל הארץ כבודו הם ישראל עמו. כי הניח הקב"ה את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם כי אם בישראל עמו
פרק מו
מסירות-נפש
אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל, מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב, וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד, ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'. וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל, ואין מוסרים נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות, רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד, בלי שום טעם וטענה ומענה כלל. והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש.
פרק יח
גדולי ישראל על ה'תניא'
אלוקים גדול בספר קטן
כאשר הגיע ספר התניא לידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נתפעל מאוד וקרא: פלא עצום! איך הכניס אלוקים כה גדול בספר כה קטן?!
(בית רבי ח"א פכ"ה)
קטורת לכל המגפות
רבי יהודה לייב הכהן מאניפאלי, תלמיד המגיד ממעזריטש, אמר: ספר התניא הוא קטורת לכל המגפות הרוחניות דעקבות משיחא.
(רשימות אדמו"ר הריי"ץ)
זה אלוקות
סוחר אחד בא לפני רבי מנחם מענדל מקוצק, וביקש עצה מכיון שבאים לחנותו ערלים וכו' מה לעשות. אמר לו : מה אתה עושה? ענה לו: יש לי ספר התניא ואני לומד בו. אמר רבנו: זה אלוקות.
(אמת ואמונה ע' קפ)
התאווה הכי גדולה
מרגלה בפומיה של החסיד ר' הלל מפאריטש: אילו ידעו בעלי התאוות את גודל התענוג שיש בענייני אלוקות, שיכולים להגיע אליו על ידי לימוד החסידות ובפרט על ידי תניא קדישא, היו זונחים את כל תאוותיהם ורודפים רק אחרי תניא קדישא.
מעומקי הקבלה
רבי אהרן מסטרשעלע, תלמיד רבינו הזקן, כותב בהקדמת ספרו שערי עבודה:
כל דבריו הקדושים המה מיוסדים על אדני פז שרשי הקבלה האמיתית ... עיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספר הקדוש [תניא] אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הק' המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים.
לימוד בתניא – גם לנערים
רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, בעל ה'מנחת אלעזר', כתב למנהלי ת"ת ומתיבתא תורה ודעת בארה"ב אודות לימוד ספר התניא עם נערים וז"ל: דברי התניא המה קלורין לעינים ומטהרים הלב והנפש, והמפורסם אין צריך ראי', כאשר מקובלני מפי רבותינו ואבותינו הק' זי"ע, וגם לנערים בת"ת, אם המלמד מבין בזה להבינם לפי דרכם אז יתחנכו על ידי זה ביראה ואמונת ה' יתברך.
(אגרות שפירין עמ' קנ"ח)
הספר בלוי מעט מדי...
חתנו של רבי אליהו דסלר, בעל ה'מכתב לאליהו', הרב אליהו יהושע גלדצעלר, סיפר: פעם שאל אותי מורי וחמי איה ספר התניא שלך, ונתתי לו לראות את התניא שלי (שקבלתי ממורי ורבי הגאון גדליה שארר בעל ה'אור גדליהו'). אותו ספר התניא, נדפס עוד קודם המלחמה בווילנא והיה קרוע מעט. הביט הרב דסלר על צורתו החיצונית של הספר בסבר פנים רציני, והגיב ואמר: "צו וויניג צוריסען" [-בלוי מעט מדי], והחזיר לי הספר מיד. הוא רמז לי שאינני לומד בו די הצורך.
(קדשי יהושע ח"ה ע א'תשנב)
ספר המחיה מתים
האדמו"ר בעל ה'ויגד יעקב' מפאפא כותב בצוואתו: אם תרגיל עצמך ללמוד לפרקים ובפרט בש"ק וביו"ט ובימים קדושים בס' ליקוטי אמרים הנקרא תניא, אז תרגיש בעצמך חיות של קדושה ותהי' כברי' חדשה כי הספר הקדוש הנ"ל ממש מחי' מתים בגוף ובנפש.
(צידה לדרך ערך גבורה)
מוצא בו הכל
האדמו"ר רבי יצחק מאמשינוב אמר: איני צריך לעיין בשאר ספרי חסידות, כי אם בספר התניא – שם אני מוצא הכל, בכל פעם שהנני לומד בספר התניא אני מוצא חדשות.
(ימות עולם ע' קיז)
שולחן ערוך של חסידות
רבי אהרון ראטה, בעל שומרי אמונים, הי' מכנה את סה"ק תניא בשם "שלחן ערוך של חסידות". והי' לו בו שיעור מידי יום ביומו לפני התפילה.
(מפי נכדו רנ"מ)
מילה מתניא
האדמו"ר בעל ה'שפת אמת' מגור התבטא: מלה אחת מספר הקדוש ליקוטי אמרים וליקוטי תורה זורחת ומבריקה, מלהיבה את הלב.
(אג"ק מוהריי"צ ח"א עמ' של"ד)
האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור רגיל הי' לומר:
אי אפשר להיות אברך חסידי בלי ללמוד פרקים כו-כח בתניא.
(מפורסם אצל חסידי גור)
למשול ביצר
האדמו"ר מתולדות אהרן שאל את רבו האדמו"ר מסאטמאר בעל דברי יואל, שעל הפסוק בפרשת בראשית "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" פרש"י: "אם תרצה תתגבר עליו", ושאל איך מגיעים ל"תרצה", והשיבו: על ידי לימוד בספר הקדוש תניא.
(זכור לאברהם – תולדות אהרון, עמוד רלה)
בספר התניא היה קשור מאוד מימי עלומיו והתבטא על עצמו שבקי בו ישר והפוך, מידי יום קבע בו שיעור והיה זה שיעורו האחרון בסדר יומו.
(שם)
רבות בנות עשו חיל והתניא עולה
הגאון רבי אברהם אלחנן ספקטור כותב במכתב: על דבר התניא שכתבת שגם החובות הלבבות, מסילת ישרים ואורחות צדיקים טובים, אוכל להגיד לך כי זה שלומד איתי ביחד הוא הי' מהפרושים המתנגדים מתחילה, ולמד הספרים הנ"ל בעיון והרגיש התפעלות וכו' ואעפ"כ מודה ואומר כי רבות בנות עשו חיל והתניא עולה על כולנה.
(גנזי אבא מכתב ס"א)
לימוד מטהר
סיפר הרב מרדכי אליהו שליט"א: פעם ביקר אצלי ראש ישיבה גדול ומפורסם, שפנה אלי בבקשה לעזרה בבעיה נוראית: במשך תקופה, כל פעם שהיה יושב ולומד - היה רואה דמות של שתי וערב מול פניו. נודע לי, שאותו רב היה מתנגד לתורת חב"ד ודיבר פעם נגד הלימוד בספר התניא, לכן אמרתי לו: אתה הרי דיברת נגד ספר התניא, אם כן התיקון שלך יהיה שתלמד את ספר התניא מתחילתו ועד סופו.
בתחילה תגרוס אותו בלי הבנה. אחר כך תלך לטבול במקווה, ותחזור ותקרא קטעים מספר התניא. הגירסא של התניא תטהר אותך, ואחרי זה תתחיל ללמוד בהבנה. וכך הוא עשה, וב"ה הסתלקה ממנו הצורה הנ"ל רחמנא ליצלן.
(התוועדות י"ט כסלו המרכזית תשס"ז בירושלים -
ע"י תורת חב"ד לבני הישיבות)
