ביטחון מוחלט

לאנשים רבים הורה הרבי לחזק את רגש הביטחון בה' על ידי שינון פרק כ"ג בתהילים – מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו', וכך כותב הרבי לגבי אשה שסובלת מפחדים ו"עין הרע":

ע"פ סיום המכתב – בודאי תעשה כנ"ל, וה' יצליחה:

תלמוד עד שתדע התוכן (לאו דוקא התיבות) של מזמור 23 בתהלים (אין נפק"מ באיזה לשון תלמד).

תאמר מזמור הנ"ל ביום השבת קודש, ב', ה', בלי נדר. בבוקר דימות החול וכן לפני הדלקת נרות בערב שבת ויום טוב – תפריש סענט אחדים לצדקה, בלי נדר.

לא תשים לב כלל – מכאן ולהבא – באם מי שהוא מדבר אודותה וכיו"ב, וגם לא תשאלם על דבר זה כלל, כי (כאמור במזמור הנ"ל) ה' עמדה, ואך טוב וחסד ירדפוה – ובמילא, אין שליטה עליה, ח"ו, ממי שהוא כלל.

באם הרופא המשפחתי יתן פילן [כדורי-] הרגעה וכיו"ב, תמלא הוראותיו.

אזכירה על הציון להנ"ל ולכתיבה וחתימה טובה.

לבעלה שי' – בדיקת התפילין והמזוזות באם לא נבדקו בי"ב חודש האחרונים. 

אג"ק חלק כה עמוד רנו

לבטוח בה' ולשמוע לרופא

בענייני בריאות ורפואה מצינו אצל הרבי במכתביו ומענותיו קו אחיד של עידוד לביטחון מוחלט בה' לצד מילוי אחר הוראות הרופא. לפנינו שני מכתבים לחסיד שהיה צריך כנראה חיזוק בשני הפרטים הנ"ל...

בנוגע לבריאותו הוא, כבר אמרתי לכמה מאנ"ש בכגון דא, אשר במעשה צריך למלאות הוראות הרופא ובמילא צריך להתבקר על ידו שאז יורהו, אבל כח העיון ואפילו המחשבה אצ"ל כלל על דבר בריאותו.

וכנראה ממכתבו עושה ההיפך מזה: מתעמק ומשקיע מחשבה "מהו מצב הבריאות היום? אתמול? מחר ומחרתיים?", ובהשערות משונות דוקא, ואינו מבקר אצל רופא, ובמילא אי אפשר לו למלאת אחר הוראותיו. –

וכיון שכבר נהג באופן שלו כמה וכמה חדשים, אפשר ינסה מכאן ולהבא לנהוג כהצעתי הנ"ל, ובשני הפרטים גם יחד?

* * *

איני מבין מהי עוד הפעם הבהלה על דבר בריאותו. וכבר אמרתי וגם כתבתי לו כמה פעמים דעתי ברורה בזה, וגם הדגשתי – שלדעתי יסיח דעתו ממחשבה על דבר בריאותו, כי בריא הוא בעהשי"ת. אבל ימלא כל הוראות הרופאים בנוגע למעשה, ושרואה אני שאפילו בהיותו כאן עשה להיפך בשני העניינים: התעמק במרה שחורה שאין לה כל יסוד (מבלי טעם על זה), ובשום אופן לא רצה לשמור סדרי אכילה ושתיה וכו' (ג"כ מבלי שום טעם שכלי בזה). וכנראה גם עתה מחזיק בהנהגתו זו. ומה תועיל כתיבתי עוד הפעם אם הוא רוצה לעשות בדוקא הפוך?. והדבר תלוי רק ברצונו הטוב.

נלכה באורחותיו, (מילואים לאג"ק), עמוד 133, עמוד 140

לאשה שביקשה עצה והדרכה לניהול חיים תקינים ומסודרים:

ישנם תקופות בחיי אדם – שמפני מצב מחשבותיו וכיוצא בזה – אינו מסוגל לבירור מהלך נפשו וכיוצא בזה ואז נוהגים (ומצליחים) לחיות חיים שקטים – היינו בלי התבוננות בנפש וכו', כי אם רק הנהגה מיוסדת בבטחון בהשם ומחשבה דיבור ומעשה כמפורש בקיצור שולחן ערוך

והשקט במשך הכחצי שנה (לערך) מבסס מנוחת הנפש ואז מתבוננים איך להתנהג וכו'

בשמחה ובטוב לבב

בכל תשובותיו ממריץ הרבי לראות את החיובי, להיות שמח ולעבוד את ה' בלי "לחפור" בבעיות ובמצבי רוח. הנה תשובה אופיינית:

ימלא רצוני והוראותי על ידי שיהיה בשמחה תמידית. וכשיפתהו היצר הרע להתבונן במצב רוחו ובפרטיות יענהו שהוא תמים ולא חקרן ובכלל אין לו פנאי לזה כי תפקידו לעשות רצון קונו על ידי תורה ומצוות ולא ע"י חקירות ופלפולים.

היכל מנחם ב' (ליקוט תשובות בנושאים שונים), עמוד צ"ג

מלחמה של ממש הכריז הרבי ביאוש וגרורותיו וכתב מאות תשובות ומכתבים נמרצים לאנשים שהביעו בפניו יאוש ודיכאון:

להזכרתו (של כותב המכתב שי') על דבר יאוש וכו' – לפלא שאינו יודע שנסיון להפיל למחשבת האדם רגש של יאוש וכיוצא בזה – הרי זה מתכסיסיו הכי מובהקים של יצר הרע למנוע את האדם ממילוי חובתו: כי מה יש לתבוע ולמה ישתדל? והרי כבר הכריז (לאחרים וגם לעצמו) שמיואש הוא, רחמנא ליצלן.

ראיה מוחשית שמקור הנ"ל בא מהיצר הרע – כי אין היאוש ממעט כלל בתאוות גשמיות.

ובפתק נוסף:

יאוש – בכלל הרי זה היפך אמונתנו ותורתנו הנקראת תורת אמת – זאת אומרת המתארת המציאות לאמתתה שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחד בגשמיות וברוחניות ועוזרו וכו'. הצינור והכלי לקבלת עזר וברכות השם – הרי זה הנהגה מתאימה לרצון השם, היינו על פי שולחן ערוך.

אדמו"רי חב"ד

לפנינו קטע נדיר בו מתייחס הרבי לחותנו, אדמו"ר הריי"צ, ו"מגדיר" כביכול את תפקיד אדמו"רי חב"ד כלפי תלמידיהם. קטע זה נכתב בתוך תשובה ארוכה לאחד ממזכירי הרבי בהקשר מסויים:

כבכל אדמו"רי חב"ד – היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל – בעצמו) באמיתית. היותו אדמו"ר הרי זה שליחותו נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתורה ומצוות בכלל (מתחיל באמונת ה', שמירת השו"ע וכו') ולהראותם דוגמא חיה בזה (עד כדי מסירות נפש בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות לפרשם להיפך. לאחר זה באים חייו בתור פרטי וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי.

מי ראה את הגולם מפראג?

כידוע היה הרבי צאצא ישיר של המהר"ל מפראג (אדמו"ר הזקן בעל התניא הוא דור שביעי, בן אחר בן, למהר"ל. הרבי הוא דור שביעי לאדמו"ר הזקן). בתשובה נדירה כותב הרבי לאחד שציין לספר המפקפק בעשיית הגולם על ידי המהר"ל (חשוב לציין גם לסוף התשובה...): 

בנוגע לספר נפלאות המהר"ל והאגרת וכו' שמזכיר – לא עיינתי בהם ובמילא איני מחווה דעת בזה כלל.

ובנוגע לעיקר הענין (שהמהר"ל עשה את הגולם) – בעצמי שמעתי מכ"ק מורי וחמי אדמו"ר שראה הנשאר ממנו – בעליית בית הכנסת דמהר"ל בפראג. ודיבר על דבר זה עם אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע וכו'.

בקושיות שבהמצורף בזאת על ספר הנ"ל – אין נוגעות כלל בהעיקר, כי מכמה וכמה עשיריות שנים לפני ההוצאה לאור של ספר הנ"ל היה מפורסם בתוך בני ישראל שהמהר"ל עשה גולם, ואפילו - אצל האינם יהודים ויעיין בהספרים בהספריות (כמצוין באנצקלופדיות)

הפסק דין בשו"ע: בכל דרכיך דעהו. מה יתוסף אצלו (השואל שי') בתורה ומצוות על ידי בירור הנ"ל?

 -

ומרגלא בפומיה הלשון המיוחדת שבספר הזוהר על כך ששמחת היהודי גורמת לקב"ה שישמח כנגדו:

הוספה בבטחון ושמחה (אמתית) מלמטה – מוסיפה בכל זה מלמעלה וכהוראת הזוהר הקדוש (תצוה קפד,ב):

תא חזי אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מעילא כו' חדוה דבר נש משיך לגביה חדוא אחרא עילאה.

יראת שמים

לאשה אחת כותב הרבי:

תקרא מכתבי הכללי שאליה (ג"כ) הדברים מכוונית – ובטח תבין שאין מקום כלל שתשמע לדברי ה"מלך זקן וכסיל" ואפילו לא להכנס בויכוח עמו – כי אם לענותו שעסוקה בהפצת היהדות ואין לה פנאי לשטויות שלו.

לעיתים הרבי היה עונה תשובות חדות ופשוטות לגמרי, כמו התשובה שלפנינו לבחור ישיבה שקיבל מהרבי "סדר עבודה" למלחמה ביצר הרע וכתב לרבי שאינו מצליח:

יעשה כל הנ"ל עוד הפעם ועוד הפעם עד שינצח היצר הרע.

ותשובה לאחד שביקש הוכחה למציאות הבורא:

כשרואה בנין בן 3 קומות המשוכנע שיש אנשים שבנוהו או שצריך לשכנעו בזה

להנהלת מוסד ששאלו האם יכולים לערוך "דינר" בישיבה מעורבת, מחשש שישיבה נפרדת תמנע מכמה תורמים להגיע ענה הרבי:

למה ידחו ח"ו ודאי דיראת שמים – (ודכל הנוכחים שי') – מפני ספק דממון (ודאחדים שי') ?!

לפעול בתוך העולם

תשובה לאישה שכתבה לרבי "אם היה לי הכח לעלות ולהרעיש ולזעזע את העולמות שיאמרו למלך המשיח תתגלה", תשובה זו היא ביטוי מעניין לקו של הרבי לצד החתירה והדביקות באין-סוף, לעבודת ה' בתוך העולם ועם העולם בצורה מסודרת "בכלים דתיקון" ולא באופן של "תוהו":

אין שליחותו של איש ואשה מבני ישראל לעלות ולהרעיש ולזעזע את העולמות – כי אם לעשות לו ית' דירה בתחתונים (ומתוך שמחה וטוב לבב) – על ידי תורה ומצוות והמעשה הוא העיקר [באם יוצרך לזה זעזוע עולמות במילא יזדעזעו], ובנוגע לעקרת הבית [האשה], לכל לראש בעניני הבית, ובדרכי נועם ושלום – שהם דרך התורה, וכמו שנאמר דרכי'ה גו' שלום – ובאופן מסודר (כפשוטו) דוקא, היפך הלעומת-זה "ולא סדרים", וכל זה למטה מעשרה טפחים שלשם נתנה התורה

היכל מנחם ב', (ליקוט תשובות בנושאים שונים), עמוד צ

סגולת התפילין

תשובה מופלאה לגבי אדם שהשתגע לא עלינו ונמצא בבית רפואה לחולי רוח והוריו מאוד שבורים מכך:

דיוק בהנחת תפילין דהזקוקים לברכה, ההורים שלהם וכו'. – ובזה שייכות מובנת גם בפשטות (וע"פ ההנהגה, המובנת גם בפשטות – מדה כנגד מדה):

(מה שלא תהיה סיבתה [של המחלה]) ענינה – אי התאמה בין המציאות (דהסביבה) כמו שהיא – לכמו שהחולה "רואה" ותופס אותה בשכלו ובמילא: 1. נולדו אצלו (מדות מתאימות לראיית שכל זו) פחד, יראה שרוצים להזיקו וכו'. 2. מזמן לזמן שינויים ועד להיפך: מפחד בלתי מבוסס במציאות – לרוממות הרוח בלתי מבוססת וכו'. פיצול הנפש וההשקפה וכו'

תפילין – חלק מהמצווה ו ס ג ו ל ת ה: לשעבד הלב (המדות) והמוח (שכל) לאלקים אמת עליו נאמר אני ה' לא שניתי – ובמילא: התאמה בין השכל הרגש והמציאות וכו'.

אזכיר על הציון.

חלומות

תשובת הרגעה לאחד שהיה מוטרד מחלומותיו:

פסק דין תורתינו הקדושה ברור: החלומות שווא ידברו

אפילו כשראה בחלום שבמקום פלוני מונח סכום מסוים ויקחו משם ויתן החצי לצדקה – ומצא הכל מכוון – יקח הכל לעצמו ואף פרוטה לא שייך לצדקה

ארץ ישראל

ליהודי שהיה זקוק למנוחה ורצה ליסוע לחו"ל כתב הרבי:

גדול זכות ארץ הקודש – להוסיף במנוחת הנפש והגוף.

אג"ק חלק כח עמוד קצח

יחד עם אהבתו העצומה לארץ ישראל ולחיים היהודיים שהתפתחו בה בדור האחרון, הרבי זי"ע לא ביקר בארץ ישראל. פעמים רבות נשאל בעניין זה ואת ההסבר העיקרי נתן בכך שעסוק בדאגה ליהודי העולם שהריכוז הגדול שלהם היה בארצות הברית.

וכך כתב בפשטות תשובה לאחד ששאלו בעניין זה:

כל איש ישר הולך ושנראה לו שיכול לעשות משהו לזולתו – עליו החובה להיות נמצא במקום שיכול למלאת הנ"ל ובמידה הכי גדולה ולא במקום שנוח לו יותר.

דבר מלך עמוד 21

כאב עצום גרמו לרבי דברים שנעשו בישראל בניגוד לתורה כמו החזרת שטחים, חוק מיהו יהודי (שני דברים שאת פירות ביאושיהם אוכלים כולנו היום) ולא פחות - החינוך שמקבלים רוב ילדי ישראל. בדיוק כמו שאהבתו הייתה גלויה גם כאבו היה גלוי וחד כפי שניתן לראות בפתק החריף דלקמן:

קול שועת נשמות מאות ואלפי ילדי וילדות בני ישראל עולה מארץ ישראל. שועה פנימית על נפלם ברשת חינוך המפריד ביניהם ובין אביהם שבשמים, חינוך המנתק אותם ממסורת אבות קדושים מדורי דורות, חינוך המיפר דת תורה ומצות, חינוך החדור רוח של כפירה רחמנא ליצלן, של מרידה ומלחמה בסיסמתנו הנצחיית, אשר ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא ממש. בארצנו הקדושה,

ארץ אשר כעדות תורתנו הקדושה, עיני הוי' אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחרית שנה

לפנינו התייחסות מעניינת לעורך "ידיעות אחרונות". בסוף המכתב אחרי דברי ברכה, מוסיף הרבי בכתב יד:

 כולל, כמובן, ניצול המרץ והכשרונות בם חונן לטובת עם ישראל בשלימותו (גם אלה שבחו"ל) ולארץ ישראל השלימה לגבולותיה

 בשולי המכתב מתייחס הרבי לבקשה ושיכנוע של הנ"ל שהרבי יבוא לבקר בארץ:

האומנם לדעת כבודו זקוק אני להסברה מיוחדת ולשכנוע אשר טוב לבקר את ארצנו הקדושה ולראות חיי עמנו עם קדוש בארצו בימות החול ובשבתות וכו' מקרוב גם בגשם?

אג"ק חלק כו עמוד שיב

צבא הגנה לישראל

אהבתו של הרבי לחיילי צה"ל ידועה ומפורסמת. הרבי המריץ את ראשי המדינה וצה"ל לדגול בשם ה' באופן גלוי וניכר (באותה מידה גם הביע את צערו שכלפי חוץ המדינה ואף חלק מקציני צה"ל נותנים הרגשה של "כחי ועוצם ידי...").

 במענה מיוחד לאשה אלמנת צה"ל, שהיתה צריכה חיזוק בביטחון בה', כתב הרבי:

התבוננות במצב אה"ק המוקפת אויבים ושונאים ובכל זאת קיימת ומתבססת, אי אפשר שלא תביא להכרה אשר לא ינום ולא יישן ה' שומר ישראל ונותן הוא כח ועצמה לצה"ל וכו', ולמרות שכמה מהמובחרים שבהם נפלו בקרב, ה' ינקום דמם, – נפל פחד צה"ל על האויבים כו' – וזה גם מביא לבטחון בה' גם בחיים הפרטים של איש ואשה הישראלים.

אג"ק חלק כ"ז עמוד צ"ט

עשרות רבות של מכתבים כתב הרבי לחיילים ולמפקדים לעידוד לשמירת תורה ומצוות ולהרמת הרוח. לפנינו מענה לחייל שהיה מדוכדך מכך שמפני סיבה בריאותית אינו יכול לשרת ביחידה קרבית:

 בנוגע לאיש צבא – בודאי שמטרתו היא להביא התועלת הכי גדולה להצבא, (ולא לחפש אפשריות שיכול להראות גדלותו, שאינו פחדן וכו') – ולפעמים דוקא ביחידה בה נמצא עתה – יכול להביא תועלת גדולה יותר, ובלבד שיהיה שירותו בה לא בהתמרמרות.  

אג"ק חלק כ"ט עמוד קי"ט

אשה שבעלה נהרג במלחמת יום כיפור כותבת לרבי:

כבוד הרבי, ה' היה בעזרת עמינו לעמוד בשעה קשה זו של מלחמה והצלחנו לעמוד מעטים מול רבים. אך כל ניצחון דורש הקרבה ואכן אין קרבן גדול יותר מהקרבת החיים. כיון שנותרתי ללא אב לילדי קשה עלי מלאכת חינוכם וגידולם. קשה לי לעמוד לבד מול עולם גדול ומעט אכזר.... כיצד עלי להסביר לילדי שמות אביהם בקרב אף הוא רצון ה'? בני הקטן שואל בזו הלשון: אמא כשהמשיח יבוא יקומו המתים לתחיה ואבא יבוא, למה המשיח לא בא עכשיו? ביתי שואלת איפה אבא שלי נמצא?...

והרבי עונה (על נייר מכתבה בתחילתו):

לשאלות הילדים שיחיו שכותבת – תסבירם (כפי האמת) שישנם נשמות טהורות כל כך שהשם יתברך רוצה שיהיו בשמים, לאחרי שהשלימו שליחותם בארץ והגינו על בני ישראל הדרים בארץ ישראל, ובשמים הם ממליצים טוב על כל הקרובים אליהם ובפרט על הילדים שלהם ומבקשים מהשם שיצליחו הילדים בלימודם ובהנהגה כו' וכשהילדים מתנהגים כן – הרי זה נחת ותענוג להנשמה שהיא חיה וקיימה וכו'

הערצת הגאון הרוגצ'ובי

חביבותו של הרבי זי"ע לגאון הרגצ'ובי ותורתו לא ידעה גבול, משחר נעוריו התכתב הרבי עם הגאון ובשיחותיו של הרבי מובאים דבריו במאות מקומות. בהתוועדות פורים תשמ"ז מציין הרבי את תורת הגאון הרגצ'ובי כאחד מסימני הגאולה!

 הערצתו לתורת הגאון ניכרת גם במכתב שלפנינו לאחד מעורכי תורת הרגצ'ובי (הרב שלמה טרשנסקי):

תשואת חן כפולה על פעולתו בנוגע להדפסת חידושי הגאון הרגטשובי על המורה נבוכים, שבודאי תצא לפועל בקרוב, נוסף על פעולתו בעבר בהוצאת חידושי הגאון הנ"ל. ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה.

לימוד לאחר החתונה

כלל בעניין לימוד התורה לאחר החתונה:

א. פשוט שככל שיאריך זמן לימודו תורה בכולל (באה"ק ת"ו, או בחו"ל שע"פ כתבו יסכימו על זה המחותנים שי' בקל יותר) – הרי זה משובח. על כל פנים – כלשון רבנו הזקן בהלכות תלמוד תורה: ב- ג שנים מעת החתונה.

ב. גם לאחר זה – צריכה להיות קביעות עיתים בתורה בחברותא – ולכן לדור בעיר שיש שם אפשריות זו.

לימוד באוניברסיטה

ידוע דעתי בנוגע לקאלעדז [=אוניברסיטה] בכלל (שאפילו צדיק גמור מתפלל בכל יום בבוקר: אל תביאיני לידי נסיון) – ובזמן האחרון על אחת כמה וכמה. ופשוט אשר סקאלארשיפ [=מילגה] אינה הכשר כלל וכלל לדבר שאינו רצוי

ולפלא גדול: האומנם אין אמה יודעת כלל מהנעשה בקאלעדזש (שנתפרסם – והרבה יותר שמשתדלים שלא יתפרסם. וק"ל

מזכירי הרבי מספרים כי הרבי תמיד התייחס באופן אישי לדואר שהגיע אליו ופותח בעצמו את כל הדואר הנכנס, ובמכתב לא' מעיד על עצמו:

קורא אני את כל המכתבים המתקבלים על שמי, וגם עונה עליהם בעצמי.. וכנהוג מימים ימימה ומדורות

קובץ בעניין הכתיבה לרבי, מכתב ט"ו בשבט תשכ"א 

כמובן שבתוך מאות ואלפי המכתבים שזרמו מידי יום היו מכתבים שהמענה עליהם התעכב, ופעמים שהרבי ענה במכתב אחד על מכתבים רבים שהגיעו במשך חודשים מאותו נמען. בתחילת מכתב מי"ד טבת תשי"ג כותב הרבי להנהלת ישיבת תומכי תמימים בלוד:

מאשר הנני בזה עוד הפעם קבלת מכתביהם מי' וכ"א חשון, ט"ז (ב' מכתבים) וכ"א כסלו, ג', ו' וי"ב טבת עם המצורפים אליהם, אשר על חלק מהשאלות בהם כבר נענו במכתביי הקודמים, וזאת למודעי אשר אם לפעמים מתעכב המענה שלי, הרי רובא דרובא הוא רק מפני רוב הטרדות אשר סבבוני, ובמילא אין ללמוד בזה פרושים צדדיים. ואבוא בזה על ראשון ראשון כו'.

וממשיך הרבי ועונה להם על שאלותיהם בכ"ד (!) סעיפים.

הובא במילואו בתשורה מחתונת הרב שמעון גופין