יגיעה עצומה בכתיבתו
דודי הרז"א היה מספר מה ששמע מכ"ק דודי זקני הרה"צ ר' נחום בשם הוד כ"ק אביו אדמו"ר האמצעי זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע.
עשרים שנה כתב רבינו את ספרו לקוטי אמרים הוסיף וגרע ודייק בכל תיבה ותיבה עד אשר צרפו וזקקו בחסר ויתיר ויתן רשות להעתיקו ולהפיצו ברבים, אבל על-ידי אלפי ההעתקות בכתבי-יד שונים נשתבש הרבה, ואז שלח רבינו צירים מיוחדים להרבנים הצדיקים הרי"ל כהן ור' זוסיא מהאניפאלי להתיישב עימהם אם להדפיסו, ובהסכמתם הרשה רבינו להדפיסו. ובאגרתו הקדושה להמדפיס דסלאוויטא התחנן אשר ידייק מאד בההגהה בחסר ויתיר ולא ישחית הכוונה הפנימית שעלתה לו ביגיעה עצומה.
ההסכמות על הספר
החסיד ר' אבא פערסאן נ"ע סיפר בשם חותן חותנו החסיד ר' זאב ווילענקער, מה ששמע מאחיו החסיד המפורסם ר' משה ווילענקער, ששמע בנסיעתו יחד עם חבריו החסידים ר' פנחס משקלאוו ור' יצחק משה מיאסי בשליחות כ"ק רבינו אל הרבנים הצדיקים רי"ל כהן ור' זוסיל מהאניפאלי להתיישב על דבר הדפסת ספר התניא.
הרה"צ רי"ל כהן אמר: ספר התניא הוא קטרת לכל המגפות הרוחניות דעקבות משיחא.
הרה"צ ר' זוסיא אמר: עם ספר התניא ילכו ישראל לקראת משיח צדקנו.
שניהם – כך אמר הר"מ הנ"ל לאחיו הר"ז – כתבו הסכמותיהם בפרשת תבוא לשני טעמים: א) שעל-ידי לימוד העיוני מקיימים כי תבואו אל הארץ ברוחניות, שהוא גילוי רצון העצמי דנשמה. ב) שעל-ידי דרכי העבודה דספר התניא מהפכים את הקללה לברכה.
ושניהם רמזו בפרט השנה את עומק דעתם הקדושה על-דבר קדושת הספר. הרי"ל כהן כתב תקנ"ו ר"ת תניא קטרת נשמה ורוח, ור' זוסיא כתב שנת פדותינ"ו אשר בו יצאו ישראל לקראת משיח צדקנו.
שנתיים קודם המאסר
החסיד ר' חנוך הענדיל נ"ע היה מספר בשם החסיד ר' צבי שו"ב מעיר סמיליאן, מה ששמע בבחרותו מאת החסיד הידוע הרב ר' יעקב נ"ע מסמיליאן.
כ"ק רבינו – סיפר החסיד רי"ס – היה עובר לפני התיבה ביום ההילולא של הרב המגיד ממעזריטש – י"ט כסלו – בכל שלשת התפילות, מעריב שחרית ומנחה, ועל הרוב הנה אחר תפלת ערבית היה אומר תורה ביחידות, כנהוג בעת ההיא. ואחר תפלת המנחה היה אומר תורה ברבים.
ובשנת תקנ"ז – יום ההילולא חל אז ביום השני פ' וישב – התפלל רבינו לפני התיבה כמנהגו בכל שנה.
שלהי אלול תקנ"ו, כשחזרו השלוחים החסידים ר' משה ור' פנחס ור' יצחק משה מנסיעתם להרבנים הצדיקים הרי"ל כהן, ור' משולם זוסיא מהאניפאלי, שנסעו להתיישב עמהם בדבר הדפסת ספר הק' התניא, הודיע כ"ק רבינו להמדפיס דסלאוויטא את הסכמתו להדפיס את ספרו, והתנה אשר הספר צריך להיות נגמר בדפוס לא יאוחר מתחילת כסלו שנת תקנ"ז ויובא מיד לליאזנא.
הידיעה שכ"ק רבינו הרשה להדפיס את ספר התניא נתפשטה חיש מהר ותגדל השמחה בין אנ"ש.
אמנם כשהגיע חצי מרחשון ועוד טרם באה ידיעה מסלאוויטא, אשר הבויגין האחרון מהתניא כבר נכנס תחת מכבש הדפוס כדי שיוגמר למועד המדובר – תחלת כסלו – למען אשר יוכלו החסידים ללמדו ביום ההילולא של רבינו המגיד ממעזריטש – י"ט כסלו – נצטער רבינו על זה, וביום ההילולא הפיקו פני קדשו צער מדבר הזה.
כאמור, חל בשנה ההיא יום ההילולא ביום שני פרשת וישב, וכשהגיעו לקריאת התורה קרא רבינו בעצמו את הפרשה. לכהן קרא לעלות את החסיד ר' אלימלך יאנאווער, ללוי – את החסיד ר' זעליג מאוללע ולשלישי עלה בעצמו.
ומה מאוד נבהלנו אז – סיפר הרי"ס הנ"ל – לשמוע את אופן קריאתו הפרשה האחרונה בהטעמה מיוחדת ובהתלהבות ממושכת, וביחוד את שני הפסוקים האחרונים: ויספר אל אביו וגו' ויקנאו וגו' ואביו שמר את הדבר. וכשסיים את התיבות ואביו שמר את הדבר התאנח אנחה עמוקה, ובברכת אשר נתן לנו הי' קולו רועד, ואת הקדיש אחרי קריאת התורה אמר בדביקות גדולה וכשגמר לעילא מכל ברכתא וגו' אמן נשען על שלחן הקריאה זמן רב.
וביום שני דחנוכה – כ"ו כסלו – בא רץ מיוחד (שטאפעט) מסלאוויטא ויביא עמו שתי מאות ספרי תניא הראשונים שיצאו מבית הדפוס ביום ג' בעשרים לחודש כסלו, וכאשר הראו לרבינו ספר א' נסתכל בו זמן מרובה ויאמר:
רבות מחשבות בלב איש, ברצוני היה אשר הספר יוגמר תחלת כסלו, וביום ההילולא של מורי ילמדו בו, ועצת הוי' היא תקום, ונגמרה הדפסתו ביום עשרים לחדש, ויכפל וישלש לאמר, כ' כסלו, כ' כסלו, כ' כסלו ויסיים: וכל דעביד רחמנא לטב עביד.
איש מאתנו – סיפר החסיד רי"ס – אפילו בני רבינו לא הבין פירוש הדברים למה נצטער רבינו על איחור צאת הספר לאור כשני שבועות לערך ומדוע הכפיל את יום גמר הדפסת הספר, ויהי לפלא.
תחלת מר חשון תקנ"ח היה עלי – סיפר החסיד רי"ס – לנסוע על המדינה לגבות את כסף התרומה עבור יושבי אה"ק תובב"א, ויצו אותי כ"ק רבינו, אשר אודיע לכל אנ"ש בכל מקומות מושבותיהם שישקדו ויתמידו בלימוד ספר התניא וביום ש"ק פרשת וישב – כ' כסלו – ילמדו בכל מושבות אנ"ש שני פרקים בחלק א' ופרק א' בחלק ב', ויהי לפלא.
אמנם בשנת תקנ"ט, בצאת רבינו מבית האסורים, ביום השלישי י"ט כסלו ונכנס אז בטעות לבית המנגד ורק בשעה מאוחרת בלילה, אור ליום רביעי כ' כסלו, נפדה, אז נזכרנו כולנו את אשר הזכיר רבינו את יום כ' כסלו.
ובפירוש שמענו מפי כ"ק בן רבינו בשם כ"ק רבינו שאמר, אשר שתי השנים חיות בתורה ועבודה, שהוסיף ספרו בקרב החסידים, הצילוהו ממות, ואלפי האלפים וריבוי רבבות מלאכים שנבראו מאותיות ותיבות ליקוטי אמרי קדש של רבותיו המליצו בעד דרכם ודרכו להוציא לאור צדקו.
קיטרוג הס"מ
החסיד ר' שמואל דובער המשפיע – הרשד"ם – סיפר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מה ששמע מהרה"צ ר' אייזיק נ"ע מהאמיל:
כאשר נודע שכ"ק רבינו יצא ממאסרו ונוסע לביתו, יצאנו ללכת לליאזנא. בבואינו לליאזנא מצאנו שם מאות חסידים שבאו מקרוב ומרחוק, וכשבא כ"ק רבינו יצאנו לקראתו לקבל פני קדשו.
וכעבור איזה ימים נתועדו זקני החסידים למסיבה, ובן כ"ק רבינו בא ג"כ אל ההתוועדות ויספר, אשר כשיצא ספר התניא לאור קטרג הס"ם על רבינו עד אשר פעל מה שפעל – ל"ע – וכ"ק רבינו (כך סיפר בן רבינו) קיבל על עצמו הכל, אפילו יסורי מיתה ר"ל, רק התאמץ בבקשת רחמים שספרו יתקבל בישראל ותתרבה הדעת בהשגת אלקות וביראת שמים.
במשך השתי שנים לא פסק הס"ם מלקטרג על כ"ק אאמו"ר – כך סיפר אז בן רבינו – על אשר תיקן וסדר אופן עבודה בדרך הבעש"ט נ"ע, אשר כל אחד ואחד לפי ערכו יוכל להגיע לזה.
וביום א' דראש-השנה בשעת תקיעות היתה עת צרה ר"ל, וכ"ק אאמו"ר עם כל עדת החסידים עמדו בסכנה, ולאחר ההתעוררות רחמים פסקו בבית-דין של מעלה יסורי מיתה ר"ל על כ"ק אאמו"ר, וראינו במוחש אשר סבל – לא עלינו – חמשים ושלשה ימים יסורי מות, יום לפרק יום לפרק, אמנם בגלל המסירת נפש הלזו על תורת החסידות פסקו בבית-דין של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.
בלי ניקוד ופיסוק
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר לי בשם הוד כ"ק חותנו אאזמו"ר הרה"ק ר' יוסף יצחק ששמע מאת הוד כ"ק אביו הרה"ק בעל צמח-צדק זצוקלל"ה נבג"מ.
בימי בחרותי – כך אמר הרה"ק צמח צדק – חפצתי לנקד את ספר התניא ולחלקו לפסוקים, וכאשר החלטתי לעשות כן חלמתי באותו הלילה, שהנני לומד הלכות כתיבת ספר תורה והנה באה לפני שאלה בספר תורה שכתבוה כדינה אלא שנקדוה וחלקוה לפסוקים מה דינה, ולאחר אריכות הפלפול הכשרתי'. וכשהקיצותי הבנתי את הרמז.
באותו יום היה עלי להיות אצל כ"ק אאזמו"ר לרגלי איזה ענין, וכשדרכתי על המפתן לצאת אמר לי כ"ק אאזמו"ר, ספר תורה שנקדוה וחלקוה לפסוקים פסולה, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שעולים לצירופים שונים.
כל אחד לפי ערכו
כשהתחיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקלל"ה ללמוד עמדי ספר התניא אמר לי:
התניא הוא כחומש, כל ישראל מגדול שבגאונים עד הקטן שבקטנים לומדים חומש, וכל א' לפי ערכו יודע מה שיודע, ואין שום א' יודע מאומה, וכל הגדול יותר יודע יותר הפלאת המושג.
חומש, תהילים, תניא
בראשית שנת תרי"ז שלח הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק את בנו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש לעיר פעטערבורג אודות עניני הכלל, וטרם נסעו סיפר לו לאמר:
בשנת תר"ג, כשנקראתי לאסיפת הרבנים בפעטערבורג, הייתי על ציון אמי הרבנית הצדקנית בליאזנא, ותספר לי, אשר בגלל המסירת נפש שהיה לה בשביל חסידים וחסידות זכתה להיות גם בהיכל הבעש"ט לעורר רחמים עבורי, ותבקש מהבעש"ט שיתן לה איזה סגולות עבורי שאוכל בעזה"י לעמוד נגד המנגדים על תורת החסידות. ויאמר לה הבעש"ט: בנך הנהו בקי בחמשה חומשי תורה, בתהילים ובתניא באותיותיהם. וכתיב ויהי חתת אלקים וגו' חתת ר"ת חומש תהלים תניא, והבקי באותיותיהם משבר כל ההעלמות וההסתרים.
בכל מקום היותך – צוה הוד כ"ק אאזמו"ר צמח צדק לבנו הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש – במוסדות הממשלה או אצל שרי המלוכה תאמר פרשה חומש, קאפיטל תהלים ופרק תניא...
ו' ב"בינונים"
בקבלה במשפחת בית רבי, אשר פעם מצא מהרי"ל את אחיו רבנו הזקן, יושב ליד שולחן הכתיבה שרוי בהתעמקות גדולה.
עברה כשעה ואדמו"ר הזקן התעורר, וירא את אחיו עומד לידו ויאמר לו (כשהוא מראה לו בתוך גליון התניא הכתוב שהי' מונח לפניו): הנה, זה השבוע השלישי שהנני מתבונן בכתיבת תיבה זו אם לכתבה בו' החיבור.
והוסיף רבינו ואמר בזה הלשון: עבור ו' ב"בינונים" מותר להקדיש ששה שבועות, ובשבוע השביעי יואר ממש ב"אור עצמי". על כל אות חיבור אשר בספר "בינונים" הייתי חוזר במחשבתי על כל הספר.
(ממכתב הרבי הריי"צ כ"ח תמוז תרצ"ב)
לבטל הקליפה
תניא הוא שם הקליפה היוצא מפסוק "ולמה תני"און את לב בני ישראל" (מטות לב, ז).
קליפה זו תקועה בלב הלומדים של ישראל ומניע אותם מלימוד רזין דאורייתא, דרך גאוה ובוז, לומר: די לכם בפשטי התורה.
(אור הגנוז להרה"ק רבי יהודה ליב הכהן ח"ב פי"ט)
כדי לבטל "קליפה" זו התחיל אדמו"ר הזקן את ספרו במילה תניא, שבכוח ספרו לבטל את הקליפה הזו.
(הרבי זי"ע, שיחת וישב תשי"ד, בשם ה'צמח צדק')
שפע ברכה והצלחה
דברי סיכום שכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ בסיום רשימתו
"ספר התניא הוא תורה שבכתב בתורת החסידות, אשר הוד כ"ק רבינו כתבו כעשרים שנה ודייק בו בחסר ויתיר והלימוד בו כלומד בחומש שהכל לומדים ואין מי שיודעו על בוריו, וקדושת אותיותיו מעוררים את האיתן שבנשמה, אפילו באנשים פשוטים, ופתח היכל חדש במתיבתא דרקיעא.
הס"ם קטרג על זה והוד כ"ק רבינו מסר נפשו הקדושה ויקבל על עצמו יסורים גדולים, ויתאמץ בתפילה ובתחנונים, אשר ספרו יתקבל בישראל ותתרבה הדעת בהשגת אלוקות ויראת שמים...
ספר התניא הוא הקטורת לכל המגיפות הרוחניות דעקבות משיחא ואותיותיו משברות כל העלמות וההסתרים ומהפכים הקללה לברכה. בו יצאו ישראל נגד משיח צדקנו. פרק תניא מביא שפע ברכה והצלחה".
