אנו עומדים עתה על סף שנת שמיטה (השנה השביעית והמקודשת שבמחזור השנים) הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.
אחת ההוראות המרכזיות של השמיטה טמונה בסדר של הפסוקים והמילים שבתורה המציינים את ענין השמיטה: "כי תבואו אל הארץ . . . ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך" וגו' (ויקרא כה, ב).
לכאורה, סדר זה אינו מובן: הלוא סדרם של הדברים הוא, שבשש השנים הראשונות מעבדים את השדות ורק לאחר מכן באה השמיטה, שנת השביתה השביעית. היה צריך, איפוא, להיכתב תחלה בתורה: "שש שנים תזרע שדך" גו' ואחר כך - "ושבתה הארץ".
אך - הסדר שבתורה אף הוא תורה (= הוראה). הסדר האמור בקשר לשמיטה מלמדנו כיצד צריכה להיות הגישה לחיים:
כאשר אדם בא אל הארץ ועליו להסתדר בחיים, ואי אפשר לו להימנע מ"עבודת אדמה", עליו לדעת שראשונה וחשובה ביותר, בהשקפה ובתור מטרה, היא "שבת לה'": לא הארציות והחומריות, כי אם הרוחניות והקדושה. גישה זו מבטיחה שלא יישקע בדברים ארציים וחומריים.
יתר על כן: כשרעיון זה עומד תמיד אל מול העיניים - אזי הופכים ששת ימי החולין האפורים לאחרים, הם מאבדים חלק גדול מן החולין שלהם ונעשים מאירים יותר ומלאי תוכן יותר. ויתרה מזו: ההשתנות וההתעלות של שש השנים מרוממים גם את השנה השביעית, ובמקום "ושבתה שבת . . . לה'" (שם, פסוק ב) — היא נעשית "שבת שבתון . . . שבת לה'" (כפי שמופיע שם פסוק ד).
כך גם בחיי יום יום: ישנו ענין של "עבודת אדמה" (פרנסה) ו"חולין" כעניני אכילה, שתיה, וכדומה, עניינים בהם "ומותר האדם מן הבהמה אין"; וישנו ענין של "ושבתה הארץ", הינתקות מן הארציות; ו"שבת לה'", התמסרות לעניני קדושה ואלקות, העתים המוקדשים לתפלה, תלמוד תורה וקיום המצוות.
וההוראה שבשמיטה היא שעל האדם להתחיל את חיי יום־יום בהשקפה ובגישה, שלמרות שלאחר מכן יצטרך לעשות דברי "חולין" הרי עיקרם ותכליתם הם הוא — "שבת לה'". או אז יהיו דברי ועשיות ה"חולין" מאירים יותר ומלאי תוכן יותר, וגם עניני הקדושה והאלקות יתעלו לדרגה רמה יותר. זו הדרך להשגת חיים מלאים והרמוניים.
* * *
על סף שנת השמיטה, יעזור ה' שכל אחד ואחת יתחיל את השנה בגישה האמורה: העיקר והמטרה בחיים אינה הגשמיות, כי אם דווקא הרוחניות. הגשמיות מוצדקת רק כשהיא חדורה ברעיון של "ושבתה הארץ שבת לה", כשהיא משרתת וממלאת את השאיפות הנעלות של קדושה ואלקות. אז ישקפו כל ימי השנה, וכל פעולות יום יום, את מותר האדם מן הבהמה, ויעידו עליו שנוצר "בצלמנו כדמותנו" ושהוא חי כך, והזמנים והשעות שבשנה שהם בבחינת "שבת" יתעלו לדרגה נעלית יותר, ל"שבת שבתון".
אז תתקיים ודאי הברכה האלקית של השמיטה - "וצויתי את ברכתי לכם" - במדה על־טבעית.
והיום המתאים בשנה להחלטה איתנה ואמתית על כל האמור, להחלטה בת קיימא - הוא ראש השנה.
היום בו נברא אדם הראשון "בצלמנו כדמותנו", שלט על הבריאה כולה והעלה אותה להכרה של "נשתחוה ונכרעה, נברכה, לפני ה' עושנו" (הכנעה מלאה אל הקב"ה, הבורא).
היום בו מתפללים ומשיגים: מלוך על העולם כולו בכבודך . . . ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי.
(מכתב כללי לראש השנה תשכ"ו)
