להיעשות בעל תשובה
ידועה הקושיא למה ירדה הנשמה לעולם־הזה, בכדי שתקבל שכר אחר־כך בגן־עדן, והלא קודם ירידתה היתה בודאי בגן־עדן והיתה נהנה מזיו השכינה ומהו היתרון על־ידי ירידתה?
והנה יש על זה כמה תירוצים, אך התירוץ האמיתי הוא כמאמר רז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם־הזה מכל חיי העולם הבא", ואמרו חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". והנה הנשמות קודם ירידתן לגוף הם בודאי צדיקים גמורים. אך זהו היתרון שלהם בירידתן בגוף שנעשים בחינת בעלי תשובה שאז הם למעלה מעלה מצדיקים.
והנה יש שלשה מיני תשובה:
האחד היא התשובה תתאה שיהיה 'סור מרע' בתכלית שלא יפגום בעוונות גשמיים במחשבה ודבור ומעשה. וצריך לעשות תשובה להתחרט על העבר ולעקור את רצונו מן הרע, שלא ירצה להפרד מיחודו ואחדותו יתברך;
והתשובה השנית היא התשובה בבחינת ו'עשה טוב'. דהיינו שאף־על־פי שהוא 'סור מרע' בתכלית, אך שהוא ממעט במצוות ו'עשה טוב' לייגע את עצמו בתורה ותפלה – היינו עצלות. ועניין תשובה זו ב'ועשה טוב' שיהיה עושה המצוה בשמחה וטוב לב ולא מצות אנשים מלומדה;
והתשובה השלישית היא, שאף־על־פי שהוא 'סור מרע' בתכלית, וגם 'ועשה טוב' בתכלית – אזי התשובה גדולה יותר. והוא כדכתיב "שובו אלי ואשובה אליכם", כמ"ש במקום אחר בפירוש "כל ימיו בתשובה", דאין רצונו לומר על עבֵרות ח"ו דאם־כן מהו "כל ימיו"? אלא התשובה היא על הריחוק. כי אף שהוא עושה טוב ומקיים המצות עם כל זה יכול להיות עדיין בבחינת 'יש' ודבר. וגם אפילו אהבה עדיין הוא בבחינת 'יש מי שאוהב'; ועיקר התשובה הוא, כמו שכתוב "והרוח תשוב אל האלקים" דהיינו שירצה לשוב למקורו ושרשו – בחינת "ישראל עלה במחשבה". והיינו שירצה ליכלל ולידבק בעצמות אור־אין־סוף ב"ה שהוא למעלה מעלה מבחינת 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין', שאינו בגדר 'עלמין' כלל. וזהו עניין תשובה עצומה זו – שירצה לשוב וליכלל בעצמות אור אין־סוף ב"ה ממש. וזהו "שובו אלי", אלי ממש.
(עפ"י לקוטי־תורה במדבר דף עג טור א)
תשובה ב'ראש'
פעם הגיע לאדמו"ר ה'צמח־צדק' אחד החסידים בר־דעת גדול ב'השכלה' ואמר לו: "רבי, דורכים עלי בבית־המדרש. מה שאני אומר אינו מוצא חן בעיניהם, ואינם מתייחסים אלי כראוי לי", ועושים כמעט הפוך מדעתי". השיב לו הרבי: "אתה מתפשט בכל בית־המדרש, אשר על־כן כל מקום שהזולת דורך, הוא 'דורך' עליך. יש צורך להניח 'דעת עצמו', ולהגביר את ה'עבודה' על ה'השכלה' ואזי – זהו 'אמת'.
כתיב "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". "און" הוא מלשון אוֹן (בחולם), שפירושו כוח ועוז. וכשם ש'יעזוב רשע דרכו' זהו דבר המוכרח, אשר בלא תשובה אי־אפשר לגשת אל הקודש, הנה כמו־כן צריך האיש און, כלומר איש החזק בדעת עצמו, לעזוב מחשבותיו. ולא יאמר: "אני אומר כך", "אני אוחז כך", כי כל "אני" ומציאות, הוא מקור הרע וגורם פירוד לבבות".
(עפ"י ספר המאמרים 'קונטרסים' לאדמו"ר הריי"ץ
חלק א' עמוד יט)
להתחרט כמו הגוי...
פעם, כאשר אדמו"ר הזקן דיבר אודות עניין התשובה, הוא התבטא ואמר: "התשובה האמיתית צריכה להיות כמו זו של הגוי מוטיבסק". מה היה עם אותו הגוי מויטבסק? סיפר להם אדמו"ר הזקן את דבר המעשה: "העיר ויטבסק מחולקת לשנים באמצעות נהר המפריד בין שני עברי העיר. באותן שנים, עדיין לא היה בעיר גשר על פני הנהר והעברת הנהר היתה נעשית על־ידי ספינה קטנה. יום אחד נשבה רוח סערה והגויים שעמדו על שפת הנהר אמרו לאחד מחבריהם: 'אל תעבור את הנהר, זוהי סכנה לשוט בו כעת'. הגוי לא שעה לדבריהם, נסע ואכן ספינתו נטרפה במים וטבע".
וסיים אדמו"ר הזקן: "באותו הרגע שהגוי ראה שהנה הנה הוא טובע, האם נוכל לשער עד כמה הצטער על שלא ציית לחבריו ונסע? – הנה כך צריכה להיות תשובה אמיתית".
('לשמע אוזן' עמוד כח)
