השער הראשון

כ"ק אדמו"ר הצ"צ אמר בשם אדמו"ר הזקן שאמר על ה"סבא" – הכוונה על הבעש"ט נ"ע – שכל מה שפעל הוא לגלות מהו יהודי. אחרי כל התורות והסודות ששמעו מרבם הבעל שם טוב, שאפילו נאצלים ופרצופים העליונים היו מאחלים לעצמם לשמוע אותם, הנה העיקר מה שהבעל שם טוב גילה הוא מהו יהודי.

(ספר השיחות תש"א עמוד צ"ח)

כ"ק מורנו הבעש"ט אמר: אהבת ישראל היא השער הראשון המוליך אל חצרות הוי'.

(ספר השיחות תרצ"ו עמוד 20)

הרב המגיד אמר: מרגלא בפומיה של הרבי הבעל שם טוב: אהבת ישראל היא אהבת המקום, "בנים אתם לה' אלוקיכם" – האוהב את האב אוהב את הבנים.

(אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תקנד, היום יום כד אב)

מאמר הבעל שם טוב: כל יהודי יקר להקב"ה, כמו בן יחיד שנולד להוריו לעת זקנותם, ובמדה מרובה מזה.

(היה שגור בפיו של הרבי זי"ע בשם הרבי הקודם)

 אנחה בקצה העולם

בעל חוש יכול להבין ולצייר לעצמו את אהבת ישראל של מורנו הבעל שם טוב.

מורנו הבעל שם טוב התפלל וערך "פדיון נפש" כשמישהו היה שרוי בצער, ולא רק במכירו, אלא שמע והרגיש באנחה יהודית גם כשהנאנח היה בקצה העולם.

מורנו הבעל שם טוב מסר את נפשו על אהבת ישראל, אפילו למי שלא הכיר אותו כלל.

(ספר השיחות ת"ש עמוד קי"ח)

מאמר הבעש"ט באחת משיחותיו הקדושות: הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהי' על איש אחד בבית־דין של מעלה והוא איש פשוט שלא ידע רק להתפלל ולאמר תהלים, והי' מופלא באהבת ישראל בכל כחות נפשו: במחשבה שחשב תמיד באהבת ישראל, בדבור שהי' מדבר באהבת ישראל ומעשה שהי' מהנה לכל אחד מישראל כפי כחו, הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש ובין אשה ושמח בשמחתו, ופסקו בבית־דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רז"ל שהם אוהבי ישראל.

האנחה שיהודי נאנח על צערו של יהודי אחר – שוברת את כל מחיצות הברזל של המקטרגים, והשמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתו של עוד יהודי ומברכו – מקובלת אצל השי"ת כמו תפלתו של ר' ישמעאל כהן גדול בקדש הקדשים.

(ספר השיחות תש"ג עמוד 161)

פוסק על עצמו

מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע – הוא פוסק על עצמו. כגון, האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או אומר בעד הלא טוב שעשה או דיבר חבירו מגיע לו כך וכך, הנה בכל דבריו אלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמיים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חבירו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו.

(הוספות לכתר שם טוב, אות קמ"ו)

 תורה שאין עמה מלאכה

מורנו הבעש"ט אמר על מאמר חז"ל "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה", מלאכה משמעותה התעסקות, כל תורה שאין עמה מלאכה, התעסקות באהבת ישראל, סופה בטילה, כל שטיקעל תורה שלומדים ואינה מביאה למלאכה – זאת אומרת לאהבת ישראל – תורה זו אינה תורה.

זוהי אחת מהג' תורות ששמע הגאון הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב. התורות ששמע הרב מברדיטשוב ממורנו הבעש"ט עוררו אצלו התגלות עצם נשמתו הקדושה, שעם עבודתו הקדושה במסירת נפש להמליץ טוב על כל בן ובת ישראל זכה הוא להעמידו בהיכל הזכות.

(ספר השיחות ש"ת ע' 115)