מסופר שפעם נענה הבעש"ט הקדוש ואמר אל החבריא קדישא: "ביערות פודוליא (מחוז באוקראינה) מסתובב דוב (שמו של המגיד ממעזריטש היה דוב בער); הכרת הטוב גדולה תהיה לי למי שיביאנו אלי".

הבעש"ט הקדוש חיפש לקרב אל דרך החסידות את הנשמות הגדולות של הדור. ידוע[1] כי נשמתו של הבעש"ט לא רצתה כלל לירד לעולם הזה, ורק אחרי שהובטח לה שיהיו סביבה החבריא קדישא, "שישים גיבורים סביב לה", הואילה לרדת. וכך הוה, וסביב הבעש"ט היו תלמידים גדולים שהפיצו את תורת החסידות.

אודות התקרבותו של בעל ההילולא המגיד זי"ע לבעש"ט מסופר[2]:

עוד טרם התקרבותו לדרך החסידות כבר היה המגיד גאון וגדול בתורה ובעבודת ה' ובצדקות. הוא היה ידוע בחריפותו ובבקיאותו בש"ס ובפוסקים, וגם בתורת הנסתר והקבלה. באותו זמן יצאה לעולם שמועתו הטובה של הבעש"ט הקדוש, על השגותיו הגדולות ומדרגותיו הגבוהות, וכי פועל ישועות הוא בתפילותיו הנשגבות, ויהודים רבים התחילו לנסוע אל הבעש"ט. המגיד סבר אף הוא לנסוע אל הבעש"ט, אולם חשש מהביטול תורה שייגרם לו בלכתו בדרך, אז לא יוכל ללמוד כרצונו. לאידך, השמועות אודות הבעש"ט היו מגיעות תמידים כסדרם, ובעקבותיהן גמלה בלבו החלטה לנסוע בעצמו אל הבעש"ט ולתהות על קנקנו, לראות האם אמת יש בשמועות המתהלכות אודותיו. הוא יצא לדרך, ואכן באמצע הדרך נוכח לדעת כי חששותיו אודות ביטול תורה התממשו, ועלה בדעתו לחזור לביתו, אולם היות וכבר החזיק בדרך גמר בלבו להמשיך בנסיעה.

בהגיעו למז'יבוז' סר מיד אל ביתו של הבעש"ט לצורך נתינת "שלום". הבעש"ט לא שאל אותו מאומה, אלא החל לספר לו סיפורים. ידועה היתה דרכו של הבעש"ט לספר ספורים לכוונה מסוימת[3]. תלמידיו הגדולים הבינו כי בסיפורים טמונים עניינים שונים בעבודת ה', והרבה שאלות היו מתורצות להם על ידי הספורים, אולם המגיד שעוד לא הורגל בכך נמלך בדעתו כי לא בעבור זה הגיע הנה, וסר לאכסנייתו. לאחר מכן חזר שוב אל הבעש"ט לראות אולי בכל זאת ישמע ממנו איזה דבר תורה, אולם הבעש"ט שוב סיפר ספורים; החליט המגיד כי ילך ללון באכסנייתו, ולמחרת יחזור חזרה אל ביתו.

בחצות הלילה שלח הבעש"ט את אחד ממשמשיו שיקרא את המגיד אליו. המגיד הגיע, והבעש"ט שאל אותו האם נכון הוא מה ששמע עליו שהוא למדן, וענה לו המגיד בחיוב. המשיך הבעש"ט לשאול: ומה עם תורת הנסתר? וגם על כך ענה המגיד בחיוב. פתח הבעש"ט ספר "עץ חיים", וביקש ממנו לפרש מאמר מסוים שנכתב שם. המגיד ביקש קצת זמן על מנת לעיין, ולאחר העיון אמר לו את הפשט במאמר. הבעש"ט שמע את דבריו וענה לו כי אינו אומר נכון. המגיד ביקש לעיין שוב ואחר כך אמר כי הפשט שאמר הוא אכן נכון, אולם אם הוא (הבעש"ט) סבור אחרת, יאמר את הפשט ויראו עם מי הצדק.

הבעש"ט קם ממקומו וציווה למגיד לעמוד אף הוא, והתחיל לומר את מאמר העץ חיים. כשאך התחיל הבעש"ט לדבר נהיה אור בבית, וסביבם בערה אש. במאמר זה של העץ חיים הוזכרו שמות של מלאכים, וכאשר הזכיר הבעש"ט את שמות המלאכים ירדו המלאכים והגיעו וראו אותם במוחש.

כשגמר הבעש"ט את המאמר, סגר את הספר ונענה אל המגיד ואמר:

"הפשט שאמרת היה נכון, אבל אתה למדת אותו ללא חיות, הלימוד היה חסר חיות – כגוף בלי נשמה"[4].

המגיד היה איש אמת, דברי הבעש"ט חדרו עמוק אל לבו והוא נוכח באמיתותם, וכתוצאה מכך נשאר אצל הבעש"ט. ברבות הזמן נהפך לתלמידו המובהק, ואחרי הסתלקות הבעש"ט אף מילא את מקומו.

מסופר[5] גם על אחד מגדולי תלמידי המגיד, הרה"ק ר' אברהם מקאליסק זי"ע, שלפני כן היה תלמיד של הגאון מווילנא ולאחר מכן הגיע אל הרב המגיד ונהיה לתלמידו. כשחזר מהמגיד לביתו נכנס אל הגאון, ושאלו הגאון מה התחדש לו במעזריטש, כי הקאליסקער היה גאון עולם עוד לפני בואו אל המגיד. ענה לו הקאליסקער בשתי מילים: "וחי בהם"[6].

אפשר ללמוד, אפשר להתפלל, אפשר לקיים מצות, אולם חסרה "חיות". "החי נושא את עצמו"[7], כשמקיימים את המצווה בחיות, לומדים עם חיות, מתפללים עם חיות, בשמחה, בהתלהבות, אזי החי נושא את עצמו, החיות מרוממת את העבודה, ומרוממת גם את האדם בהתעלות גדולה.

זוהי העבודה שהקב"ה רוצה מבני ישראל, "וחי בהם", "עבדו את ה' בשמחה"[8].

***

י"ט כסלו הוא גם יום בשורה[9], הבעל התניא יצא ממאסרו ביום זה, כפי שהוא בעצמו כותב במכתבו אל הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב[10], "האי יומא דקא גרים, יום ההילולא של רבינו הקדוש בו ביום יצאתי לחפשי". רואים אם כן שיום זה מסוגל הוא להיגאל מהצרות, מצרות הפרט ומצרות הכלל, יהי רצון שאכן יקויים בנו הפסוק "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי"[11].

[1] נתיב מצוותיך, דרך התורה שביל א אות יג.

[2] ראה כתר שם טוב סימן תכד. שבחי הבעש"ט מכת"י ע' עה (ובמהדורת "מעיינותיך" תשע"ז – ע' ?????).

[3] ראה דגל מחנה אפרים פ' לך לך עה"פ ואת הנפש. ר"פ וירא בתחילתו. אור המאיר פ' וירא עה"פ ואשה אחת. ועוד.

[4] וראה בעש"ט עה"ת ריש פרשת כי תשא: שמעתי משל, איש אחד למד אצל צורף אומנתו, ואחר שלמדו האומנות רשם לו ברשימה סדר האומנות, ולא רשם לו שישים גחלת של אש בתחלת המלאכה, כי הוא העיקר ואין צריך להזכירו, והוא טעה בזה וסבר וכו', והנמשל מובן כי העיקר כשיש ניצוץ אש להתלהב.

[5] ראה תורת המגיד ח"ב ע' רלב.

[6] אחרי יח, ה.

[7] שבת קמא, ב.

[8] תהילים ק, ב.

[9] שו"ת מן השמים סימן ה.

[10] אגרות קודש אדמו"ר הזקן ע' רל-רלב.

[11] תהילים קמב, ח.