באחת ההתוועדויות סיפר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (הרש"ב):
ידוע כי הרה"צ הרה"ק הר"ר מנחם נחום זצוק"ל זי"ע מטשרנוביל, הי' עני גדול ובכל עת היה דחוק לצורך פרנסתו, פעם בא חסיד והביא לו דורון שלש מאות רובל בשטרות, שהם מאה רובל כסף.
בני ביתו של כ"ק הרה"צ והמקורב - הוא הגבאי ראשון המשמש בקודש – נהנו במאד, כי סוף סוף יצאו מן החובות העצומים, אשר כבר היו חייבים בעד לחם, בשר, דגים ועוד מצרכי בית המוכרחים ביותר.
אחרי אשר יצא החסיד שהביא השלושה מאות רובל, נכנסו עוד איזה עשיריות חסידים, והפסיקו לתפילת מנחה וערבית ואחר תפילת ערבית סגר כ"ק הרה"צ הרב מנחם נחום את חדרו על משך זמן והי' עסוק בינו לבין עצמו, אחרי כן פתח דלת חדרו וצווה להכניס את אחד החסידים אשר כבר היה אצלו, ואחריו קיבל עוד חסידים עד שעה מאוחרת בלילה.
בלילה בא המקורב, הוא הגבאי הראשון המכלכל בית כ"ק הרה"צ לבקש מאת כ"ק הרה"צ שייתן לו על כלכלת ההוצאה הדרושה, וביודעו מהסך שלש מאות רובל היה בטוח כי יוכל לשלם חלק החובות, וכבר הייתה אצלו רשימה מפורטה כמה יתן לכל בעל חוב.
כ"ק הרה"צ פתח את תיבת השולחן אשר בה היה מניח כספי המעמדות שהביאו ושנתנו לו – כספי הפדיונות לצדקה היו מונחים בתיבה אחרת שלא יהיה גם חששא דחששא דחליפין – וירא המקורב כי מונחים שם כמה מטבעות כסף והרבה מטבעות נחושת, ואת השטרות לא ראה, ויתמה על זה.
כ"ק הרה"צ אמר לו לקחת כל מטבעות הכסף והנחשת, גם נמצאו ביניהם שלשה דנרי זהב – רענדלעך – וימנם הגבאי ויעל מספר כל המטבעות עם דנרי הזהב קרוב למאה רובל בשטרות.
וישאר המקורב עומד על מקומו באין אומר ודברים כי לשאול על אודות הסך שלש מאות רובל לא רצה, ולא ידע מה לעשות, והדבר אשר לא יוכל לשלם גם חלק החובות נגע ללבו.
כ"ק הרה"צ ראה כי פני המקורב עגומים במאד ויאמר לו, מדוע פניך כה עצובים הלא תודה לא-ל הנותן לחם לכל בשר, שלח בחסדו הטוב חסד חנם והרבה מבני ישראל יחיו ממקומות שונים, עמלו וטרחו ויביאו לנו סכום כזה.
המקורב אם שהיה איש הראוי להיות מקורבו של כ"ק הרה"צ, אבל בכל זה לא יוכל להתאפק, כי דבר החובות והדוחק הגדול אשר שרר בבית כ"ק הרה"צ נגע ללבו במאד מאד, וכמו מעצמם נתקו דברים, הדברים היוצאים מלב כואב, ואיה איפוא השלש מאות רובלים שהביא חסיד פלוני, אשר בצירוף סכום זה היה אפשר לשלם חלק מהחובות המגיעים.
אמת הדבר – אומר כ"ק הרה"צ – הובא לי שלש מאות רובלים, וברגע הראשון שמסרם ברשותי היה לי לפלא מדוע מגיע לי סכום גדול כזה, ואחרי כן נהניתי כי מצאתי חן בעיני ה' יתברך לתת לי ולבני ביתי מזונותיי בהרחבה גדולה ובדרך כבוד גדול כזה, אבל וכאשר התבוננתי בזה כי השי"ת נתן לי השפעה גשמית הייתי בצער גדול פן הוא חלף איזה שפע רוחני.
בין החסידים אשר היו אצלי היה אחד אשר גילה לפני מצוקת לבבו, איך כי זה כשנה אשר לא שילם שכר לימוד הבנים, והמלמד הוא עני מדוכא, אבל ירא שמים גדול, ומחזיק את בניו בתקוה כי ישלם לו, ומגיע מאיתו שכירת הרחיים ובית המלון בעד שמונה חדשים, ואם לא ישלם יגרשהו אדון האחוזה, ועל כולם עשה שידוך עבור בתו הבכירה וצריך להכניסה לחופה ואין לו במה.
כאשר שמעתי את כל אלה, עלה בדעתי כי אפשר הדבר אשר זיכני השי"ת להיות גבאי צדקה, כי אותו סכום הגדול אשר הובא לי הוא בשביל שאזכה במצות גדולות כאלו: תלמוד תורה, הצלת משפחה והכנסת כלה, ואשאל את החסיד כמה עולה חובותיו וצרכי הכנסת כלה, וארא כי הסכום מכוון הוא.
כשעלה בדעתי לתת את הסך שלש מאות לחסיד הנזכר, עלה ברעיוני האם צריכים לתת סכום גדול כזה לאיש אחד, הלא בסכום כזה אפשר להחיות לכל הפחות שש משפחות שיהיה להם פרנסה.
באתי במבוכה ולא ידעתי מה לעשות כי שתי הדעות, זו האומרת לתת לחסיד הנזכר, וזו האומרת לחלקם לכמה משפחות, שתיהן צודקות וישרות, ולא היה לי הכרע בדבר, ואסגור את חדרי להתבונן איך להכריע.
בהתבונני הכרתי כי שתי הדעות הנזכרות באים משני השופטים: האומר אשר סכום זה צריכים לחלקו לכמה משפחות אינו היצר-הטוב, כי אם היה דעתו של היצ"ט היה צריך לחוות דעתו תיכף כאשר הובא לי הסכום לאמר:
נחום הובא לך שלש מאות רוביל, קח את הכסף וחלקהו לששה חלקים. חמשה חלקים תחלק לנצרכים, וחלק אחד תקח לך; הוא לא אמר לי כן, אלא כאשר זיכני השי"ת לשמוע קול היצר-טוב לעשות כראוי, בא הוא [היצר-הרע] באומנות חכמתו לרמות אותי. ואקיים עצת היצ"ט ואקרא לחסיד ואתן לו את השלש מאות רוביל.
(אגרות קודש הריי"ץ חלק ד עמוד קלה)
באחת הפעמים שסיפר הרבי הריי"ץ סיפור זה סיים:
בסיפור של כ"ק הרה"ק הר' מנחם נחום מטשרנוביל רואים עד כמה נוגעת ההבחנה השכלית בעבודה בפועל, אפילו בעבודתו של צדיק גמור...
תמיד ובכל דבר צריכם לדעת מי הוא האומר, הנפש האלקית, הנפש השכלית, הנפש הטבעית או הנפש הבהמית, היצר הטוב או היצר הרע.
היצר הרע הוא צבוע, חנפן ושקרן, מעמיד פנים תמימות של ירא שמים, ובאמת "שבע תועבות בלבו", כוונתו היא לחטוף את האדם לרשותו ולהביאו לחטא. לצורך זה משתמש היצר הרע ושותפו השטן בכוחות גדולים ובתחבולות שונות.
לכן מן ההכרח שתהיה הבחנה שכלית, לדעת מי הוא האומר.
גם מלימוד המוסר יכולה להיות הבחנה שכלית, אך זה אמור בדרגות הנמוכות. עיקר עניין ההבחנה השכלית בא מלימוד החסידות.
(שיחות הריי"ץ תש"ג עמוד עד)
***********************************
"שכר מצווה מצווה"
באחת ההתוועדות של חסידים, בחורף תרנ"ח, סיפר החסיד הישיש רבי אבא נ"ע מטשאשניק, את אשר שמע בבחרותו בשנת ת"ר או תר"ג מזקני החסידים בעירו ר' אלי' מלמד ור' יואל חנווני, מה ששמעו מהרב החסיד ר' מרדכי האראדאקער המשפיע, מה ששמע בעצמו מפי הוד כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ה בליאזנא, לאמר:
"שכר מצווה מצווה", המצווה בעצם עצמותה היא השכר, והתגלות העצמות תהי' לעתיד, אבל זהו הקרן קיימת של המצווה, אמנם פירותיה של המצווה אדם אוכל בעוה"ז, והוא בכל מצווה ומצווה בעניינה, והיינו דכאשר הוא צריך לאותו דבר הוא נענה.
עובדא הוה בימי הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, שבקהילה אחת היה צער גדול לעדת החסידים בגלל רדיפות אשר רדפום ... וכמה מהחסידים נתפסו למאסר בשביל מלשינות ועלילות שונות, וכאשר רחם השי"ת ובטל דינא והאסירים יצאו לחפשי, כתבו החסידים מכתב להוד כ"ק רבינו הזקן לבשרו מהישועה והפורקן.
באותה עדה הי' חסיד אחד – ור' שמעון שמו – בינוני בידיעה והשגה, אבל מקושר לרבינו הזקן בחבלי עבותות אהבה ובהתמסרות נפשי, ומרגלא בפומיה: אַי דער רבי, אַי דער רבי.
מלאכתו של ר"ש היה בלעכער [=נפח], ולעת מן העיתים היה הולך לכפרים לסחור, והיה מתפרנס בדוחק גדול. וכשהכינו את המכתב הנ"ל לרבינו הזקן, בא החסיד ההוא ויביא מעות בכדי לשלם לרץ מיוחד – שטאפעט – שיוליך את המכתב לרבינו.
בכל עדה ועדה מעדת החסידים היה בימים ההם ועד מיוחד, אשר כלכל את כל ענייני החסידים, ואחד מזקני החסידים היה המדריך והמחנך, וכל דבר שאירע בעדת החסידים היה מודיע לכ"ק רבינו.
כאשר בא החסיד הנ"ל והביא המעות לשלם להרץ מבשר לכ"ק לרבינו, הנה חברי הועד שהכירוהו לעני מדוכא שמשתכר אל צרור נקוב ואשתו וילידיו חולים, אמרו לו שאינו רשאי לעשות כן, אבל הוא לא הרפה מהם באמרו, אשר יקר לו הקורת-רוח שעה אחת קודם, שיהיה לו לרבינו ע"י הרץ המיוחד, מכל הון דעלמא.
וכשבא הדבר לפני זקן העדה, הוא הממונה מאת כ"ק רבינו בתוך מחנך ומדריך עדת החסידים בעיר ההוא, ומעריך הערכות לצדקת רבי-מאיר-בעל-הנס [משלוח צדקה למתיישבי ארץ הקודש] ומעמד [כסף הניתן לאדמו"ר] בעירו ההיא, ויצדיק את החסיד הנ"ל, ויודיע הדבר להממונה – הרה"צ מורנו הרב יהודה לייב אחי רבינו הזקן שהיה ממונה בעת ההיא – את כל אשר עשה החסיד ר' שמעון בלעכער.
וכעבור איזה זמן נסע משולחו של רבינו, החסיד ר' יעקב מסמיליאן נ"ע, על המדינה לאסוף כספי התרומה ויבא גם לעיר ההיא.
ומה מאד נבהלו כאשר – במעמד כל עדת החסידים – מסר המשולח החסיד רי יעקב נ"ע אגרת כתב יד קודש, כתובה כולה בכתב יד קודש רבינו, להחסיד ר' שמעון בלעכער בתודה על אשר שלח שליח מיוחד לבשרו בשורה טובה, ובברכה אשר בגלל זאת יברכהו השי"ת להיות מבשר טוב.
לא עברו ימים רבים ומצבו של החסיד ר' שמעון בלעכער הוטב. אשתו וילדיהם נרפאו, וה' שלח הצלחה ושפע ברכה במעשה ידיו, ויקיים את ברכת רבינו, ויהי החסיד ר' שמעון בלעכער מבשר טוב מאתו בפרט ומעדת החסידים במקום ההוא בכלל.
וזהו "שכר מצווה מצווה" דעל-ידי-זה אשר החסיד ר"ש בלעכער נ"ע פעל ועשה הידור מצווה במסירות נפש – המצווה בעיקרה היא אהבת ישראל, להיות שמח באמת בשמחת חברו – הנה בזה זכה לטוב גשמי ורוחני במה שהוא צריך לאותו דבר.
(אגרות קודש הריי"ץ חלק ד עמוד רעו)
