קדושתו

הוציא בלעו של הס"מ

שמעתי מכ"ק אבי אדוני מורי ורבי הרה"ק שליט"א [אדמו"ר הרש"ב נ"ע] בשם הישיש מראדמיסעל, כי הוא היה בין אלו שמנקים את הספרים והכתבים קודם הפסח אצל כ"ק אבי אדוני זקני מורי ורבי הצמח צדק זצוקללה"ה, והיה מונח הרבה כתבים, עלים, ואגרות, בשייד [ = ארון]. והיה צעטיל [ = פתק] אחד ארוך כתב־יד ק' כ"ק אדמו"ר הגדול [ = אדמו"ר הזקן] זצוקללה"ה, וזה היה נכתב בו ממה שזוכר.

יש פלוגתא בין ר"א וחכמים על אברהם אבינו ע"ה, דא' סובר דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא' סובר בן מ"ח שנה, ועל הבעש"ט הכל מודים דבן ג' הכיר.

אביו רבי אליעזר היה בן מאה שנה ואמו שרה היתה בת צ'. ופעם א' גילו לו בחלום שיקדש את עצמו כי יולד לו בן שיאיר לישראל, והתקדש ונולד הבעש"ט, ונולד שלא כדרך כל הילדים. בהיותו בן ג' חודשים היה הולך ומדבר, ובהיותו בן שנה וחצי הסתלק אביו רבי אליעזר, וקודם הסתלקותו אמר לו כי אל תפחד משום אדם, כי אם מן הקב"ה בעצמו. לעת היארצייט של אביו רבי אליעזר מתה אמו שרה, והוא היה הולך ברחובות, ומקל בידו, והיו אנשי העיר מחזיקים אותו. והוא לא היה מתיירא משום דבר והיה הולך ליערות וכו'.

בליל שבו נגמר לו ג' שנים היה ליל חשך ואפילה, וגשם שוטף. לקח את המקל והלך לו לילך ליער, אמרו לו בני אדם: היאך אתה לילך בליל חשך ואפילה כזו. השיב, אין אני ירא משום דבר כי אם מן הקב"ה עצמו. כשבא לעומק היער ראה בית גדול ומפואר והיה בו אור רב, ונכנס לחדר לפנים מחדר. עד שנכנס לחדר שכל הלצים שילוחות דסמא' יושבים מסובים. אמרו לו: האיך אין אתה ירא ליכנס כאן? אמר אין אני ירא משום דבר כי אם מהקב"ה עצמו. אמרו לו: אינגעלע ועסטו מודה זיין אז עזב הוי' את הארץ [ = ילד, תודה שעזב ה' את הארץ], צעק: יתפרדו כל פועלי און, ונתבטלו כלא היה.

עד י"ח שנה למד אתו אחיה השילוני^[1]. ואחרי זה זכה להיות תלמידו של משיח. בהיותו בן י"ג שנה למד אותו כל השמות וכינוייהן, לבד שם א' שלא למדו. ושאלו הבעש"ט מפני מה? השיבו כי השם הזה גם הוא אינו יודעו ומסור ביד הס"מ, כי לא רצה לחרוב את הבית עד שיתנו לו שם זה במשכון, כי בשם זה תלוי הגאולה. והתחיל להתעסק להוציא את השם הזה, ואמרו לו מלמעלה, הרבה השתדלו בזה וניזוקו. הושיב כי אין אני ירא משום דבר כי אם מהקב"ה בעצמו. עד אשר הביא את הס"מ. ואמר הס"מ: טפה סרוחה, לא הייתי בעולם הזה עד עתה אלא ב' פעמים – בזמן חורבן בית ראשון ושני (ולי ספר הישיש שהב' פעמים א' בזמן עץ הדעת והב' בזמן...^[2]) והיאך העזת להביאני. הושיבו אין אני ירא משום דבר כי אם מן הקב"ה בעצמו. והוציא בלעו מפיו.

(ועוד היה כתוב שם מה. אך אינו זוכר מה שהיה כתוב, ובסוף היה כתוב בזה הלשון) כל זה זכיתי לשמוע מפי הבעש"ט בהקיץ.

ומספר הישיש הנ"ל כי הוא רצה להעתיק זאת וכבר הכין נייר ועט עופרת ונכנס כ"ק הרב מהרי"ל זצ"ל ואמר לו כי אל יעשה זאת, כי כבר העתיק זה הרב מפאריץ, ונשרף אצלו עם עוד איזה כתבים שלו. וגם אבא (כ"ק הצמח צדק) יקפיד עבור זה, ומשום זה מנע את עצמו מלהעתיק.

נדפס בקובץ 'יגדיל תורה' – קה"ת חוברת ל"א,
מגוף כי"ק אדמו"ר מוהריי"צ

גאונותו

הוויות דאביי קחזינן הכא

חצי הפלפול תפשתי במוחי, ההשכלות העמוקות ששמעתי בפעם הזה לא שמעתי מעת היותי לאיש ולא ראיתי גם בספרי הקדמונים. דקות ההשכלות היה כמעט מהות רוחני והבקיאות יותר הפלא ופלא, כי היה דרוש ממוזג מש"ס בבלי וירושלמיו ספר או ספרי

מסיפורי הר"י קדנר, מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי והצמח־צדק

 אציגה לכם סיפור ברור כסולת נקיה. כשהייתי בשאקלוו, חסיתי בצל הרב הגדול המפורסם הגביר היקר ר' פנחס רייזעס, ושמעתיו מפיו הק' בזה הלשון:

כשנסע [ר' פנחס הנ"ל] בדרך עם אדמו"ר הזקן נ"ע, באו בשלום בק"ק טערקעשא מאהלאב וקיבלו את אדמו"ר בכבוד גדול וכבדו את כבודו וקדושתו שידרוש ברבים, ודרש בבית המדרש הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר ותוכחות נוראות, והיה שם עם קדוש רב מאוד וגדולי עולם.

אחר סיום הדרש, שמע אדמו"ר איך שנים מספרים זה עם זה, והם היו מהגדולים, ואמר אחד לחבירו: הנה הרב הזה הוא גאון אמיתי בנגלה ונסתר, והשיב לו חבירו: ומה בכך אם הוא גאון אמיתי, אבל הראשון שהוציא את דרך החדש, הוא הבעש"ט, היה איש פשוט לגמרי ולא היה לו יד ושם בנגלה כלל.

לאדמו"ר הזקן היה חוש שמיעה הפלא ופלא, ושמע כל זה אף שהוא היה אצל ארון הקודש והם דיברו בפתח בית המדרש. ואמר להם בזה"ל: אחי אל תאמרו כזה ח"ו שהאיש האלוקי הבעש"ט היה ח"ו איש פשוט ולא היה לו יד ושם בנגלה, זהו דיבור זר יותר מאם יאמר שבים אין במציאות שום לחלוחית מים. הנה זהו ידוע לכל שרבינו הקדוש ר' דובער ממעזריטש היה גאון אמיתי מפורסם, ובאזני שמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים אשר קטני הבעש"ט עבה ממתניו בנגלה, והפליא חריפותו ובקיאותו כאחד מן התנאים, ואמר שאופן השכלתו בלימוד נגלה היה ממש מהות השכלות אביי דווקא.

ואמר: אם רצונכם תשמעו ממני פלפול עצום שדרש לפני רבינו הק' מה ששמע מהבעש"ט מפיו הקדוש, ואמר להגדולים: העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא. ודרש להם פלפול עמוק בבבא קמא בהלכה פלגא נזקא ממונא ונמשך הפלפול ערך ג' שעות וחצי.

ואמר הרב הגדול ר' פנחס בזה"ל: חצי הפלפול הבנתי ותפשתי במוחי והנה ההשכלות העמוקות ששמעתי בפעם הזה לא שמעתי מעת היותי לאיש ולא ראיתי גם בספרי הקדמונים, שדקות ההשכלות היה כמעט מהות רוחני והבקיאות יותר הפלא ופלא, כי היה דרוש ממוזג מש"ס בבלי וירושלמי וספרא וספרי וכו' מכל הספרים שבעולם. והחצי השני לא היה כלי מוחי יכול לתפוס בפנימיות ושמעתי רק דרך מקיף.

ואחר סיום הדרוש נתפלאו מאוד כל הגדולים ואמרו "הויות דאביי ורבא קחזינן הכא", ואמר אדמו"ר הזקן: זהו מהות השכלות אביי דוקא, ולא השכלות רבא, כי השכלתו היה באופן אחר.

בזה הלשון שמעתי מאיש הגדול והנכבד בעיני השם והבריות [ר' פנחס הנ"ל]. ואמר אדמו"ר נ"ע: השם ישמרם מלהוציא ח"ו דיבור על שר התורה בנגלה ונסתר.

'סיפורים נוראים' לרב החסיד ר' יעקב קאדאנער, עמ' ט.

הקונטרס נדפס לראשונה בשנת תרל"ה וסיפוריו נחשבו למדוייקים ביותר. וכך כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע ביומנו מחודש ניסן תרצ"ה ממה שסיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: בקיץ של התנאים שלי צוני אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע שאקרא הספר "סיפורים נוראים" [של הבעש"ט, הרב המגיד נ"ע, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק] של ר' יעקב קאדאניר (מחסידי אדמו"ר האמצעי ואח"כ של הצ"צ) – כי על ר' יעקב קאדאניר יש לסמוך.

ובפתיחה לספרו מעיר המחבר: "ואולם חי אני שמרתי מאוד חטוא בלשוני הכחדתי אלף אמרים לבלי הכשל ח"ו במעוות א' יען וביען לא אספתי בחפני בלתי את אשר ראו עיני ובחנתי בכור העיונית והחושית או ששמעו אזני מפי נאמני רוח זולתי אשר לא ידברו שפת עמל"

הנהגתו

קירוב אנשים פשוטים

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע ישב בראש השולחן, ואמר להם לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה עליהם כי יעצמו עיניהם ולא יפתחום עד אשר יצווה להם. לפתע פתאום שמעו כל התלמידים שירו זמרה נעימה ועריבה בלולה עם קול תחנונים המחריד את הנפש

ממכתבי אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע היה מקרב את האנשים פשוטים היראי אלוקים ומחבבם ביותר, ושיטתו זאת היתה ידועה ומפורסמת לכל, וזאת היתה סיבה גדולה שהתרחבו מקושרי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע בתוככי ההמון בזמן קצר, כידוע כמה סיפורים בזה.

אמנם גדולי התלמידים הצדיקים הגאונים לא הייתה דעתם הקדושה יכולה לקבל זאת, ואף כי פעמים רבות שלחם כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט, להתלמד עניינים שונים במידת התמימות, בטחון, אמונה פשוטה, אמונת חכמים, אמונת צדיקים, אהבת ישראל והדומה, מאנשים פשוטים, בכל זאת לא יכלו לקבל הנהגה זו בכלל, ובפרט אשר גם הם יעשו כן.

כנהוג אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, היו האורחים הבאים סועדים אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, רק שתי סעודות מהשלוש סעודות דשבת קודש, כי סעודה אחת מיוחדה רק בשביל התלמידים חבריא קדישא ואז לא הייתה הרשות להאורחים לבוא, גם לא לעמוד מרחוק.

פעם, באחת משבתות הקיץ אירע מאורע אשר הבהיל והרעיד את כל תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע והחבריא קדישא.

על שבת קודש ההוא באו הרבה אורחים ובהם אנשים פשוטים בעלי מוכסן, עובדי אדמה, בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, נוטעי כרמים וגנות, מגדלי בהמות ועופות, סוחרי שוק והדומה.

בשבת קודש ההוא בסעודת הלילה הראה כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע התקרבות גדולה להאורחים האנשים הפשוטים, להאחד נתן בכוסו מעט מיין הנשאר בכוסו מקידוש, להשני נתן הכוס המיוחד שלו אשר יקדש, לאחדים נתן פרוסות לחם מאותן הלחמים אשר בירך עליהם ברכת המוציא, ולאחדים נתן דגים ובשר מאת המונח בקערתו ועוד קירובים שונים שהפליא את כבוד קדושת החבריא קדישא למאוד.

האורחים ביודעם כי לסעודה השניה אין להם רשות לכנוס לכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להיותה הסעודה המיוחדת בשביל החבריא קדישא, הנה אחרי אכלם סעודת שבת קודש התקבצו לבית הכנסת של כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, ולהיותם אנשים פשוטים ביותר, שלא ידעו מאומה רק אמירת עברי דחומש ותהלים, התחילו כל אחד ואחד לאמר תהילים.

המאורע הלזה היה בשנות תקי"ג־תקט"ו, בעת אשר בין תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע כבר היו הגאונים המפורסמים כמו הרב המגיד ממעזריטש והרב הגאון מפולנאה ועוד.

כשישב כ"ק מורנו הבעש"ט לסעודה שניה, סידר את כ"ק התלמידים החבריא קדישא איש איש על מקומו בסדר מסודר כרגיל אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, אשר הכל היה בסדר מעולה, וכשישבו מעט זמן התחיל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לאמר תורה והחבריא קדישא מתענגים בנועם אלוקי.

הסדר היה שהיו מזמרים בשיר וניגונים שונים, וכראות החבריא קדישא אשר כ"ק מורם ורבם הבעש"ט נ"ע רוחו טובה עליו, והנה גדל שמחתם ועליצות נפשם הקדושה, בחדוה ובטוב לבב על כל הטוב והחסד אשר עשה הוי' אלוקינו עמהם, וזכו להיות מתלמידי קדוש ה' מורנו הבעש"ט נ"ע.

ואחדים מהחבריא קדישא הרהרו אשר עתה הוא טוב מאוד, אבל לא כן הוא כאשר מתקבצים האנשים הפשוטים, הבלתי מבינים כלל מה שכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע אומר, והרהרו מדוע כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע מקרב את האנשים בקרובים נעלים ונשגבים כאלו, לתת מיינו בהכוסות שלהם, ומה גם לתת את כוסו המיוחד לאחד מהאנשים הפשוטים.

עודם טרודים במחשבותיהם אלו, ראו אשר פני כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע נעשו רציניות, והתדבק בדבקות גדולה ומתוך הדבקות התחיל להגיד: שלום שלום, לרחוק ולקרוב, ואמרז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם עומדים שם, ודקדק הנוסחא צדיקים גמורים, וביאר כי ישנם ב' דרכים בעבודת השי"ת עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, ועבודתם של האנשים הפשוטים הוא בדרגא דבעלי תשובה, להיותם בהכנעה ושפלות בעצמם כעין חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

כשגמר כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע את התורה התחילו לזמר שירים וניגונים שונים, והתלמידים מהחבריא קדישא אשר הרהרו תחילה אודות הקירוב הגדול שהראה כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להאורחים האנשים הפשוטים הבינו, אשר כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע, הרגיש במחשבתם והרהורם, ואשר על כן אמר תורה זו, וביאר מעלת עבודתם של האנשים פשוטים, שהוא במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים גמורים.

כ"ק מורנו הבעש"ט היה בדבקות עצומה, וכאשר גמרו לנגן פתח את עיניו הקדושים, והסתכל בפני קודש כ"ק התלמידים החבריא קדישא בהסתכלות מרובה, ואמר כי כל אחד ואחד מהחבריא קדישא יתן יד ימינו על כתפו של חברו היושב אצלו, באופן אשר כל החבריא קדישא היושבים סביב השולחן, יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השולחן הקדוש והטהור.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע ישב בראש השולחן, ואמר להם לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה עליהם כי יעצמו עיניהם ולא יפתחום עד אשר יצווה להם. וישים את שתי ידיו הקדושים, יד ימינו על כתף התלמיד היושב מימינו, ויד שמאלו על כתף תלמידו היושב משמאלו.

לפתע פתאום שמעו כל התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה בלולה עם קול תחנונים המחריד את הנפש. זה מזמר ואומר: "אוי ריבונו של עולם, אמרת ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים", וזה מזמר ואומר: "אַי רבש"ע בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי וליבי", זה ישיר ואומר: "טאַטע הארציקער (אבא לבבי) חנני אלוקים חנני כי בך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות", וזה ישיר ואומר: "איי געוואַלד זיסער פאָטער אין הימעל (הצילו, אבא מתוק שבשמים), יקום אלוקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו", זה יצעק בקול מר ואומר: "טייערער טאַטע (אבא יקר), גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי", וזה יצעק בקול תחנונים ואומר:, "ליבער פאָטער דערבאַרעמיקער טאַטע (אבא אהוב, אבא רחמן), שובנו אלוקי ישענו והסר כעסך מעימנו".

החבריא קדישא השומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהילים זוחלים ורועדים, ואם כי עיניהם הקדושים עצומות, הנה דמעותיהם נגררות מעצמם, ולבם שבורה ורצוצה מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה, וכל אחד מהחבריא קדישא מתברך בלבבו שיעזרהו השי"ת שיזכה לעבוד את ה' בכעין זה.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הסיר את ידי קדשו מעל כתפי שנים התלמידים אשר ישבו מימינו ומשמאלו ואטם אזניהם מלשמוע עוד בקול השיר והזמרה באמירת מזמורי תהילים כבתחילה, ויצו להם כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע אשר יפתחו עיניהם הקדושים ואשר ינגנו כפי אשר אמר להם איזה ניגונים לנגן.

בעת ההיא ששמעתי את השיר והזמרה דאמירת מזמורי תהילים – מספר כ"ק מורנו הרב המגיד לכ"ק רבנו הזקן – היה לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים באהבה בתענוגים אשר כמוהו לא זכיתי עד אז והפאַנטאָפעל  [=נעליים] שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימית מעומקא דליבא.

כשפסק כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לנגן, כרגע נשתתקו כל החבריא קדישא וכ"ק מורנו הבעש"ט היה בדביקות גדולה משך זמן, ואחרי כן פתח עיני קדשו ויאמר: השיר והזמרה אשר שמעתם הוא השיר והזמרה של אנשים פשוטים האומרים תהילים בתמימות מקרב לב עמוק באמונה פשוטה.

ואתם תלמידי קדושי עליון הביטו וראו: ומה אנחנו שאין אנו אלא רק שפת אמת, כי הגוף אינו אמת, ורק הנשמה היא אמת, וגם היא אינה רק חלק מן העצם שלכן נקראת שפת אמת, בכל זה הנה גם אנחנו מכירים את האמת, מרגישים את האמת ומתרגשים מן האמת בהתפעלות עצומה, כל שכן וק"ו השם יתברך ויתעלה שהוא אמת לאמתו, מכיר את האמת דאמירת תהילים של אנשים פשוטים.

כ"ק רבנו הזקן מספר להוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, אשר כ"ק מורו ורבו מורנו הרב המגיד אמר לו, אשר זמן רב היה בצער גדול על אשר הרהר אז אחרי רבו, ועשה כמה תיקונים לתקן דבר זה ולא יכול להרגיע את עצמו מדוע הרהר אחרי רבו.

[ומסיים כ"ק אדמו"ר הריי"צ את רשימתו:]

...למותר להגיד כי בחסדי א־ל עליון בדורותיהם של הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוסללה המסילה והתרחבה ת"ל הדרך סלולה דתורת החסידות ודרכי החסידים, אבל בזמננו זה הלא נתמעטו המוחות ונתקטנו ונתכווצו הלבבות הן בהשכלה הבנה והעמקה והן בההתעסקות בעבודה שבלב ובתיקוני המידות.

אמנם האמונה הטהורה והתמימות החביבה, הנה בחסדי א־ל עליון ובזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה כמאז כן עתה כוחן רב להחיות החיות פנימי בתורה, קיום המצוות וקנין המדות טובות.

אגרות קודש הריי"צ ובקובץ מכתבים
בהוספות לתהילים אהל יוסף יצחק, עמ' 194

^[1]. מפורש גם בתולדות יעקב יוסף פרשת בלק ובעוד מקומות. המערכת.

^[2]. בגוף כתב־היד נחתכו כאן כמה תיבות. הערת העורך בקובץ 'יגדיל תורה' הנ"ל.