אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, החמישי בשושלת נשיאי חב"ד, זיכה אותנו בשפע רב של מאמרי חסידות, עד שזקני החסידים היו מכנים אותו בתואר "הרמב"ם של תורת החסידות". הרבי זי"ע הסביר שתואר זה מתאים במיוחד לאדמו"ר הרש"ב כי בדרושי החסידות שלו כינס את כל יסודות תורת חסידות חב"ד בצורה מסודרת וברורה כמו בספר משנה תורה להרמב"ם.
מבין כתביו ישנם גם כמה חיבורים קטנים שנקראו בשם 'קונטרסים'. 'קונטרסים' אלו נכתבו על־ידי הרבי הרש"ב בגוף כתב־יד קודשו עבור תלמידי ישיבת תומכי־תמימים, הישיבה אותה יסד הרבי הרש"ב בליובאוויטש, שהיא הישיבה החסידית הראשונה בה למדו תלמידים צעירים פנימיות התורה, בנוסף ללימוד תורת הנגלה, כחלק מסדרי הישיבה. לכן הישיבה נקראת 'תומכי־תמימים', על שם הפסוק "תורת ה' תמימה" – שלימות של נגלה ופנימיות.
ב'קונטרסים' אלו ביאר הרבי הרש"ב את תמצית יסודות דרכי החסידות ועבודת ה' על־פי שיטת החסידות, בהתאם לתביעתו ודרישתו מבחורי הישיבה הצעירים.
כוח התורה
אחד המיוחד מבין 'קונטרסים' אלה הוא 'קונטרס עץ החיים'. 'קונטרס' זה נכתב בשנת תרס"ד כאשר ציבור הלומדים בישיבה גדל והלך בע"ה, והיה צורך בהוראות מפורטות בכתב מהו החידוש בישיבה זו ומהו סדר הנהגת התלמידים בלימוד התורה, תורת הנגלה ותורת החסידות, והנהגה ביראת שמים על־פי דרכי החסידות.
ה'בריח התיכון' של ה'קונטרס' עוסק בביאור החשיבות שבלימוד פנימיות התורה ביחד עם לימוד הגמרא.
הרבי פותח בפסוק "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר". הוא מבאר את ההבדל בין ההמשכה האלוקית הנמשכת על־ידי לימוד התורה ובין ההמשכה הנמשכת על־ידי המצוות.
ויסביר, ש"תכלית בריאת יש מאין הוא בכדי להיות היש בטל לאין. דזהו תכלית הכוונה בבריאת העולמות משום שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שהנבראים התחתונים יהיו בבחינת ביטול עד שיהיו . . כלי ודירה אליו ית'" (פ"א).
שלמות ביטול זה, הוא הביטול שחודר באדם על־ידי לימוד התורה, חכמתו של הקב"ה הנוטעת בו אהבה לה' בבחינת ביטול.
"אהבה כמים (היינו) שאינו בבחינת התפעלות וצימאון, אדרבה הוא בבחינת ביטול כל מציאותו לגמרי מצד הגילוי דאור־אין־סוף ש(נמצא) למטה כמו למעלה ממש . . וביט[ו]ל זה הוא על־ידי העסק בתורה דאורייתא מחכמה נפקת . . וגם כמו שירדה למטה שורה בה אור־אין־סוף ב"ה ממש . . ולכן על־ידי עסק התורה נמשך בחינת גילוי זה בנפש" (פ"ב).
בנוסף, התורה היא גם "דרך חיים". התורה היא היא התרופה לכל המחלות הנפשיות הנובעות מצד 'קליפת־נוגה' מקור כל התאוות הרעות וה'לגרמיה'.
"לכך נקראת התורה 'לחם', דכמו שהלחם מקשר ומחבר חיי הנפש באברי הגוף ומחזקו שממשיך תוספת חיות מהנפש . . כך הוא בלחמה של תורה, שעל־ידי זה נמשך תוספת חיות בהנפש־האלוקית המלובש בהנפש־הבהמית, ומחזקו שיוכל להתגבר על חומריות הגוף ונפש־הבהמית כו', והיינו משום דאורייתא מחכמה נפקת ובחכמה שורה אור־אין־סוף", "ובפרט דשרשה מבחינת הכתר . . וכתר אותיות כרת, דמשם נמשך להיות וכל אויבך יכרתון כו', והיינו שנכרת ונאבד הרע דנפש־הבהמית ונהפך לטוב" (פ"ד).
איך מקור הרפואה
הופך לאדם כסם המוות?
אמנם כאן מתעוררת הבעיה עימה בא רבנו הרש"ב להתמודד בקונטרס זה:
ד"הנה, הגם כי התורה היא הרפואה האמיתית למחלה הנ"ל ולא לבד להחלישה ולהתיש כוחה אלא גם להעבירה ולהסירה לגמרי, ובכח ויכולת התורה להפוך מהות ועצם הנפש־הבהמית לטוב כו' כנ"ל, מכל מקום מצינו לרז"ל שאמרו . . 'זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם המות כו''. ולכאורה הוא דבר פלא: איך התורה שהיא מקור הרפואה . . תהיה בחינת סם המות ח"ו?" (פ"ה).
לבאר זאת, מקדים רבנו לבאר את שתי הדרגות באחדות ה' 'יחודא־תתאה' – ביטול תחתון ונמוך, ו'יחודא־עילאה' – ביטול עליון, ביטול מושלם. ויאריך לבאר במשך כמה פרקים את עניינם של ב' דרגות אלו וההפרש ביניהם בעבודת ה'. ונראה, כי אחת ההדגשות העיקריות בסוגיא זו, כפי שהדברים מופיעים בקונטרס, היא:
"אשר אף דעבודה ד'יחודא־עילאה' באמיתית, מועטים השייכים אליה, מכל מקום הכרח לכל אחד ואחד להשתדל בזה, ואז לפי שעה על־כל־פנים, יחפוץ בזה באמת". דהגם "שלא הגיע למעלה ומדריגה זו, מכל מקום מאחר שעצם הענין מובן היטב . . וביכולתו להרחיב דעתו ובינתו בזה להשיג כל זה בהשגה גמורה, הנה על־ידי העמקת והתקשרות דעתו בזה, יתעורר בלבו באמת באותה שעה על־כל־פנים שיחפוץ ביחוד וביטול זה". "ואם כי אינו אמת גמור בתכלית, ומשום זה נפסק אחר כך וחוזר לישותו, מכל מקום הוא בעת ההיא במדריגת הביטול דיחודא־עילאה כו' . . (ו)על־ידי הביטול הזה נחלש חומריות וגסות גופו" (ספ"ז). מה־שאין־כן "כשלא טעם טעם ביטול היש שמצד בחינת 'יחודא־עלאה', אי אפשר שתהיה העבודה שמבחינת 'יחודא־תתאה' עבודה אמיתית. שאינו מבטל רצונו מהדברים הגשמיים, והיינו גם אם ביטל הרצונות בעת התפילה, הוא רק דמיון חיצוני, וכשבא לידי דבר הגשמי שוכח על הביטול או שאינו יכול לעמוד על נפשו . . ואם כן הרי הוא בתוך המיצר ממש" (פ"ח).
ולאחר הקדמה ארוכה זו, יחזור לבאר עניין עסק התורה. ומביא, שהתורה־שבעל־פה נמשלה לתאנה (כדברי חז"ל בעירובין דף נ"ד סע"א), ולכאורה עץ התאנה הוא הוא עץ הדעת המעורב טוב ורע (כדברי חז"ל במד"ר פי"ט)? "ולכאורה נפלא הדבר איך שייך לומר על תורה־שבעל־פה שהיא עץ הדעת כו'? ובאמת, מבואר כן ברעיא מהימנא (פרשת נשא דקכ"ד ע"ב) דתורה־שבעל־פה היא אילנא דטוב ורע"?!
ומבאר בזה:
"אמנם, אין הכוונה על התורה עצמה שהיא ח"ו בחינת אילנא דטוב ורע, אלא מצד ההתלבשות שלה . . כי הלכות התורה נתלבשו בדברים גשמיים כו' המחליף פרה בחמור ושנים אוחזין בטלית, כן כל ההלכות הם בדברים הגשמיים, וכשלומד ההלכות הרי הוא עוסק בעניינים גשמיים (ו)יכול להיות בבחינת יש ודבר, ויוכל לשכוח על נותן התורה וישכח שהיא חכמתו ורצונו ית'", ד"לבושים גשמיים הרי הם מעלימים ומסתירים על האור והוא מרגיש בלימודו רק הענין הגשמי שעוסק בו והשכל הגשמי המלובש בו, והוא רחוק מאלקות" (פי"א).
וכאן מגיע רבנו אדמו"ר הרש"ב לנקודה המרכזית של 'קונטרס עץ החיים':
"לכן צריך להיות עסק התורה באהבה ויראה דוקא, וכמו שכתוב בתיקונים דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה' . . שזהו מצד הלבושים בענינים הגשמיים ובעניני טוב ורע. דכשלומד בלא אהבה ויראה הנה הלבושים דטוב ורע המה נדבקים בתורתו ונגררים אחריה ומשום זה לא יכלא לסלקא כו' ונשארת למטה כו'. ולזאת צריך להיות לימוד התורה באהבה ויראה . . ואז יהיה לימוד התורה שלו לשמה" (פי"א). מה־שאין־כן כאשר "כל עסקו הוא בענינים גשמיים ובשכל והשגה גשמיות, ובפרט שנתלבשה בלבושים דטוב ורע, איסור והיתר כו', הנה נעשה על־ידי זה יש ודבר ויפול הנופל ממנה. וסוף הדבר הוא שילמוד שלא לשמה ממש, לשום איזה פניה לכבוד עצמו. כגון להיות תלמיד חכם וכהאי גוונא כמו בשביל פרנסה".
"וכמ"ש הרח"ו ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות מהשמונה שערים וז"ל: ובפרט בזמנינו זה בעוה"ר אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם על מנת לקבל פרס והספקות יתירות, וגם להיות מכלל ראשי ישיבות ודייני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים ועיקר סיבת מעשיהם הוא מ"ש אחר כך הכתוב ונעשה לנו שם . . עכ"ל הרח"ו".
וממשיך אדמו"ר הרש"ב:
"ואזי אותה פניה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו, והתורה היא בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד שיעשה תשובה כו'. וכל שכן אם לא נטהרה נפשו עדיין וגופו ונפשו מלוכלכים בח"ן ובמחשבות רעות, אשר הלבושים הצואים האלו מתלבשים בתורתו ומורידים אותה בעמקי הקליפות ר"ל. ובכ"ז ודאי תורתו היא בבחינת סמא דמותא ממש ר"ל, הן מצד עצם הלבושים הנ"ל שהתורה חוגרת שק עב מאוד והיא בגלות בתוך הקליפות ר"ל, והן מצד הישות. דכאשר עסק התורה הוא לשום פניה . . נעשה יש גדול מאוד על־ידי עסק התורה שלו בגאוה וגסות הרוח ביותר ומתעבה ומתגשם מאוד בנפשו וגופו (כי היא המביאה אותו להתענג בתענוגי בני־אדם (מה שבאפשרו להשיג) מצד הישות ומצד שחשוב הוא בעיני עצמו), והוא ההיפך לגמרי מאמיתית ענין לימוד התורה שצריך להיות בביטול".
"...ומאוד קצה נפשי לראות באיזה מהבחורים הבאים (המבקשים לקבלם) אשר למדו תורה הרבה, ובתבניתם ובמראיהם ובהרגש נפשם המה כמו בעלי מלאכה פשוטים ממש. והתורה לא האצילה מרוחה עליהם כלל וכלל להיות נראה בהם איזה דקות. וזהו מפני שלימודם הוא אצלם כמו מלאכה גשמיית ממש (בשביל ההספקה או בכדי שיהיו דרשנים ומטיפים כו'), בלי שום הרגש ענין אלוקי בזה כו'. ובוודאי גם כן אינם נקיים כו'. וכי ללימוד כזה תורה יקרא? וכי לומדים כאלו יכוונו אל האמת כו'?".
"ונמצא, כמו בעבודה, הלא ב'יחודא־תתאה' לבד יכול לירד וליפול וגם אינה אמיתית מצד עצמה כנ"ל כי אם כשיש גם כן הביטול ד'יחודא־עילאה', כן ויותר מכן, הוא בעסק התורה, אשר בלימוד התורה סתם בלי אהבה ויראה יבוא ללימוד שלא לשמה ממש ומתדבק באילנא דמותא ממש . . וזהו שהתורה נמשלה לתאנה ותאנה היא עץ הדעת כנ"ל . . (שתורה־שבעל־פה) נתלבשה בלבושים דעץ הדעת טוב ורע איסור והיתר כו' ומי שלוקח אותה לבד בלי עץ החיים, היינו בלי אהבה ויראה, ולא לשמה (רק לומד סתם), הרי הוא מפרידה ומורידה" (פי"ב).
להחיות את הלימוד
על־ידי 'עץ החיים'
מהו עץ החיים הגורם שלימוד התורה יהיה סמא דחיי? ממשיך רבנו ומבאר:
"והנה עץ החיים הוא בחינת פנימיות התורה, וכמ"ש ברעיא מהימנא דפרשת נשא 'ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר'", ד"פנימיות התורה שלא נתלבשה בלבושים גשמיים, שהרי היא מדברת מענינים רוחניים בסדר ההשתלשלות ובעניני(ם) אלוקות בכלל, וגם השכל וההשגה בזה הרי היא השגה רוחניות ונרגש בה האור האלקי וכל ענינה הוא לידע את ה' ולבוא לידי אהבה ויראה".
"ובפרט תורת הבעש"ט ז"ל אשר הנחילנו אבותינו רבותינו הק' נ"ע ז"ל המגלים ומבארים גדולת ורוממות ה' וכל עניני אלקות המביאים לידי אהבה ויראה ומלמדנו לדעת את ה' ואיך לעבדו ית' באהבה ויראה כדבעי והדרכים המביאים לזה . . ולכן פנימיות התורה היא בחינת עץ החיים שהיא גילוי אלקות והיא המביאה ללב שלם היינו לאהבה ויראה שהוא העיקר בכל עסק התורה".
"ומשום זה נתגלה עיקר פנימיות התורה בדורות האחרונים דוקא, וכמ"ש באגרת הקודש סימן כו הנ"ל בשם האריז"ל, דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה. כי דורות הראשונים לא היו צריכים לזה כי היו צדיקים גמורים ומצד עצם מעלת נשמתם שהיו ממדרגות גבוהות, היה בהם אהבה ויראה אמיתית ולמדו תורה לשמה, ולא היה נצרך להם גילוי פנימיות התורה וכבוד אלקים הסתר דבר וכו'. אבל בדורות האחרונים שאינם נשמות גבוהות כל כך ונתמעטו הלבבות כו', לזאת מצוה לגלות כו'. ודור אחר דור מוכרח יותר ענין התגלות פנימיות התורה לידע את ה' ושיהיה באהבה ויראה . . כי אהבה ויראה תלוי בידיעה והשגות אלקות דוקא, כי איך יאהב מה שלא ידע? וכמו כן ביראה וכמ"ש הר"ח שער היראה פ"א".
"לזאת בחסד ה' עלינו גילה לנו את ספר הזוהר אשר נתעלם אחר פטירת הרשב"י ע"ה להתגלה בדורות האחרונים . . ודור אחר דור גילה לנו בחסדו ית' אור פנימיות תורתו על־ידי עבדיו הנאמנים כו'".
"ולכן מצוה וחובה על כל אחד ואחד ללמוד פנימיות התורה. ועם היות כי עיקר ענין הלימוד הוא בהלכות איסור והיתר טומאה וטהרה וכו' . . מכל מקום חובת מצוה וחובת חובה הוא ללמוד גם כן פנימיות התורה . . ומי שאינו לומד פנימיות התורה הרי הוא מתחייב בנפשו כי גם בעסק התורה יפול הנופל כו' כנ"ל באורך" (פי"ג).
בהמשך מבאר הרבי עוד כמה מעלות בתועלת העיסוק בלימוד פנימיות התורה, וכמה פרטים הנדרשים בכדי שהלימוד אכן יפעל את פעולתו כדבעי.
ומסיים הרבי חלק זה של הקונטרס ופונה לתלמידי הישיבה:
"והנה על־פי כל הדברים האמורים לעיל, תדעו ותבינו נחיצות והכרחיות עסק פנימיות התורה ואשר היא עיקר חיינו. ואם כי בזמן ביום צריכים לעסוק יותר בתורה הנגלית . . אבל זה גופא שיהיה עסק התורה רצוי ומכוון אל אמיתית הכוונה, הוא על־ידי עסק התורה הפנימיות, ובה דווקא יחיה בלימוד הנגלה" (פכ"א).
דרך הלימוד הראויה
בהמשך הקונטרס, נכנס הרבי הרש"ב לפרטים בנוגע לסדרי הישיבה, חלוקת השעות בין לימוד תורת הנגלה ללימוד הפנימיות בימות החול (אגב, ראוי לציין מה שכותב הרבי בהקשר זה "הזמן המסוגל ללימוד דא"ח [דברי אלוקים חיים, כינוי לתורת החסידות], הוא בבוקר קודם התפילה שאז מאיר מלמעלה מבחינת 'לובן העליון' דאתערותא דיליה הוא בבוקר"), סדר ההנהגה בשבת־קודש ובין הדברים מזרז אודות אופן הלימוד הרצוי מתוך חשק ורצון בלי לדקדק בזמן.
וימשיך לפרט אודות אופן הלימוד עצמו. וכך כותב בראשית הדברים:
"הלימוד הנרצה הוא אשר תכלית לימודו יהיה לידע את הדבר שלומד ידיעה טובה ומאושרה על מקומה, ולא להשתדל לחדש חידושים ולבנות בנינים כי אם לידע את הדבר שלומד (וכאשר יעשו איזה מהלומדים שאינם מהוגנים חשבון בנפשם, ימצאו, אשר תכלית רצונם הוא לחדש חידושים ולהיות משפיעים בהענין שלומדים (ועושה את ההלכה למקבל את השפעת שטותיו, אוי ואבוי לו, ה' ישמרנו), ויש להם חשק ותשוקה גדולה בלימוד, אבל תשוקתם הוא באופן לחדש דוקא . .), ויהיה הוא מקבל מן ההלכה שלומד ולא שיהיה משפיע בה (וסוף הכבוד לבוא, שיחדש בה חידושים אמיתים, אבל דוקא לאחר שידע את ההלכה לאמיתתה)" (פכ"ז).
ובהמשך יפרט ממש את סדר הלימוד בגמרא, רש"י ותוספות:
"והכלל הוא שידע כל פרטי הסוגיא כל דיעה וכל סברא שתהיה ברורה אצלו היינו כל סברא בפני עצמה תהיה וכולם יהיו מסודרים אצלו שכל א' על מקומו יבוא, ואחר שגמר את הסוגיא בפנים יחזור עליה בפני עצמה כל דיעה ומה שהקשו עליה ומה שתירצו ואיך הוא מסקנת הדבר. ויוקלט כל זה היטב במוחו, ולא יכבד עליו לחזור בעל־פה כמה פעמים באופן הנ"ל עד שיוקלט אצלו הדבר היטב" (פכ"ח).
"ומי ששכלו טוב וחזק ודעתו רחבה יכול ללמוד בעומק יותר וכמו לדקדק בלשון המשנה בעצם הלשון ומה שנראה לכאורה יתור לשון או אפילו ייתור תיבה אחת ובסדר דברי המשנה. וכשיעיין בכל זה לייגע את עצמו בעומק שכלו ימצא בזה כמה חידושים בבירור כוונת המשנה . . אמנם להשמר ולהזהר מאוד שיהיה בדרך האמת, כי בזה יכול לעוות דרכו ח"ו . . ודרוש יגיעה גדולה יגיעת נפש ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה, ועל כולם – שירצה את האמת דוקא".
"...והעיקר הוא לעיין ולהעמיק בכל דבר. וכל מימרא וכל סברא פרטית לא יחשוב אשר הבנתה השטחית זהו כולה, כי אם יש בה עומק ועומק לעומק . . ובלתי ספק אשר יקשה לו איזה דברים אשר לפי ההבנה השטחית אין בזה קושיא וכשיעיין יוקשה לו . . וייגע את עצמו לתרץ הדבר, אבל הכל בדרכים אמיתים ודברים כנים. וכשיגמור כל הסוגיא ותהיה ברורה ומסודרה אצלו, יעמיק דעתו בכללות נושא הסוגיא, ויברר וילבן הדבר בעיון שכלו ויראה אם כל הפרטים מתאימים המה, כי כל פרט נעשה ליבון לחבירו. ובזה יכול להיות הרבה חידוד ופילפול ובפרט בהלכות העמוקות שבגמרא...".
"אך מי שאין דעתו רחבה ואין יד שכלו יכולה לגעת הרבה, יספיק את עצמו בהידיעה השטחית . . על־פי פשט, ולא ייגע את עצמו על דבר שאינו יכול להגיע, כי רק יבלה את הזמן ולא ימצא, (או יהיה מוטעה ומרומה ח"ו), אם לא על־ידי מורה ורב שמראה לו העומק שיש בזה".
בתוך הדברים ממליץ הרבי ל"דקדק הרבה מאוד בפירוש רש"י . . (ש)בפשטיות לשונו הטהור הוא שומר את המעיין מאיזה טעות או ספק שיכול להיות בהמאמר, ומתרץ כמה קושיות מבלי שמקשה עליהם כי אם בפשיטות הלשון. והלשון הוא ברור ומלובן מאוד, ולזאת כל בעל שכל טוב צריך לדקדק מאוד בלשון רש"י, אבל בשכל ישר ועיון טוב על־פי האמת" (פכ"ט).
* * *
סקירה קצרה זו היא בבחינת 'טעימה קלה' בלבד מנקודותיו העיקריות של הקונטרס. נקודות אלה, ועוד רבות אחרות, מבוארות בגוף הקונטרס בהרחבה, בפירוט ובשילוב מקורות והוכחות מדברי חז"ל, והרוצה להוסיף ולהחכים יעיין בקונטרס עצמו.
עד עצם היום הזה נחשב הקונטרס כמורה דרך ללימוד תורת החסידות ויסודותיה. באיגרותיו, הרבי זי"ע מפנה רבים ללימוד קונטרס זה.
לקראת יום כ' מר־חשון תנש"א, יום הולדתו הק"ל של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, הורה הרבי להדפיס הוצאה מיוחדת של הקונטרס וחילקו באופן אישי לכל אחד ואחד מקהל החסידים.
את הקונטרס שנכתב במיוחד לתלמידי הישיבה,
מסיים אדמו"ר הרש"ב בפניה נרגשת לתלמידים ובתפילה:
ואחר כל הדברים האלה הנני מבקש אתכם שימו לבבכם אל כל הדברים הנאמרים בקונטרס הזה, והיו הדברים האלה על לבבכם תמיד, כי כבד עלי הדבר מאד להגיד ולחזור ולהגיד ולזאת יהיו הדברים האלה תמיד נגד עיניכם ולא ישכחו מאתכם, והיא חייכם ואורך ימיכם, ובזה תחיו חיי עולם כו'.
אשא כפי אל ה' בתפלה ובתחנונים. יהי רצון מלפניו ית' אשר אור תורת אמת שגילה לנו על ידי כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע יוקלטו בתוככם ויאירו נפשיכם לשמחת לבב אדה"ע [=אדם העליון] (כמ"ש השל"ה דקצ"ג ע"א) ונראה פרי טוב בעמלינו ועמליכם עמלא דאורייתא דלעילא משמשא לחברא שמשא וסיהרא כו'.
כ"ד ידידם ואוהבם באמת החפץ בחייהם שלום דובער
