אם גם דעת הפוטרים וגם דעת המחייבים הם "דברי אלוקים חיים" ויש לברך על לימודם ברכת התורה, מדוע חובה לנהוג במעשה בפועל כדעה שנפסקה להלכה בלבד? * כיצד ייתכן שההלכות המכונות בחז"ל "כתרה של תורה", נתפסות דווקא במעשה הגשמי הנחות? * מהו ההבדל בין הרצון העליון במצוות לחכמת התורה? * מהו כוחו המיוחד של המכריע, ומדוע הלכה כמותו? * מאמר מאלף על היחס בין כללות התורה והדעות הרבות שבה, לחלק ההלכה למעשה שבה מאמר שני בסדרה, מתוך חיבור מיוחד העוסק בעניינה של תורה על־פי חסידות

יסוד מוסד הוא, אשר תורתנו הקדושה היא תורת אמת עד "שאין אמת אלא תורה". אך בהשקפה שטחית ב"גופי תורה" עולה תמיהה חזקה: כיצד ניתן לומר שריבוי הדעות בתורה שבעל־פה הן כולן אמת? כיצד ניתן לומר שגם פטור וגם חייב, גם טהור וגם טמא הם אמת? * ביאור יסודי בדברי חז"ל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מאמר ראשון מתוך חיבור מיוחד שיעסוק בעניינה של תורה על פי משנת חסידות חב"ד

כיצד ייתכן שחכמתו האין־סופית של הקב"ה תיתפס בשכלו האנושי המוגבל של היהודי? • איך אפשר לומר ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" על שתי דעות הפוכות? • כאשר בת־קול יוצאת ומכרזת שהלכה כרבי אליעזר, כיצד ניתן לפסוק כדעת חכמים? • ומהי המעלה בכך שיהודי משלש את זמן לימודו במקרא, משנה ותלמוד? על מהותה של התורה, שבכתב ושבעל־פה, שניתנה לנו בסיני