בכתבי האריז"ל נאמרו שני טעמים כלליים לבריאת העולם – "שיתגלו שלימות כוחותיו", ו"יכירו גדולתו" • שני טעמים אלה נובעים משתי מעלות ותארים באור האלוקי – בחינת ה'בלי־גבול', ובחינת ה'בלי־גדר', שמצידם יש ערך וחשיבות כלשהי לבריאה בכך שהיא משלימה את כוונת הבריאה • אמנם מדברי אדמו"ר הזקן מתברר שההתהוות אינה מצד הטעם והמעלה אלא רק מפני שכך "נתאווה" הקב"ה • ומצד בחינה נעלית זו אין לבריאה שום ערך וכל עניינה הוא שעל־ידה מתבצעת הכוונה העליונה
כיצד ייתכן שחכמתו האין־סופית של הקב"ה תיתפס בשכלו האנושי המוגבל של היהודי? • איך אפשר לומר ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" על שתי דעות הפוכות? • כאשר בת־קול יוצאת ומכרזת שהלכה כרבי אליעזר, כיצד ניתן לפסוק כדעת חכמים? • ומהי המעלה בכך שיהודי משלש את זמן לימודו במקרא, משנה ותלמוד? על מהותה של התורה, שבכתב ושבעל־פה, שניתנה לנו בסיני
משך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו, לצאת מהמגבלות ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות. השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים ואז מגיעה שמחת פורים לשיאה