בן שלושים ושמונה שנים, שני חדשים ואחד עשר יום, היה ה"צמח צדק" בשעת הסתלקות חותנו רבינו האמצעי, בט' כסלו תקפ"ח.
החסיד רבי דוד צבי חן – הרד"ץ – סיפר מה ששמע מאביו החסיד רבי פרץ חן מצ'רניגוב:
באסיפת זקני חסידי הרבי האמצעי, הוחלט להטיל את נזר הנשיאות על ראש חתנו ה"צמח צדק". באסיפה השתתפו כל ידועי השם שבתוככי החסידים והחלטת האסיפה פורסמה בכל העיירות הקרובות והרחוקות ובכל מושבי חסידי חב"ד.
המשלחת הורכבה משמונה עשר אנשים ידועי שם, ובתוכם החסיד הגאון רבי הלל מפאריטש, החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מויטבסק, החסיד רבי יצחק משה מיאסי, החסיד הגאון רבי פרץ חן מצ'רניגוב, ועוד.
המשלחת התייצבה בפני ה"צמח צדק" ומסרה לו ההחלטה – שכבר פורסמה בכל מושבי חסידי חב"ד – שנזר עטרת הנשיאות הושם על ראש כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו, רבם ונשיאם של כל עדת חסידי חב"ד למזל טוב ולאריכות ימים ושנים ברוחניות ובגשמיות.
ה"צמח צדק" מיאן לקבל על עצמו את הנשיאות.
כך עבר הזמן עד חג הפסח באין דבר ברור. ויתעוררו אנ"ש ויחליטו כי לקראת חג השבועות יבואו לליובאוויטש זקני החסידים וידועי השם.
****
"תפילין" מתפוחי אדמה
החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל סיפר, שבתחילת בואו לליאזני אל רבינו הזקן, היה נכדו ה"צמח צדק" ילד קטן כבן שלוש-ארבע והיה נמצא בחדרו של סבו רבינו הזקן.
בין החסידים היה ידוע כי בשעה שרבינו הזקן מתפלל, לוקח נכדו הילד, שני תפוחי אדמה, חותכם בדמות בתי תפילין, לוקח חוטים לרצועות, קושרם בזרועו ובראשו, מתנענע ומנגן ניגונים שונים כמתפלל, וכשרבינו הזקן מסיים את תפלתו וחולץ את תפיליו, מסיר גם הילד את תפוחי האדמה שלו ורץ בחדר אנה ואנה, ומושך ברצועות כמשחק הילדים.
דלת חדרו של רבינו הזקן היתה מלאה חורים וסדקים, זאת עשו החסידים כדי שיוכלו להסתכל על הרבי, אף שעל הדלת מבפנים היה תלוי וילון רחב, היה ר' זלמן המשרת שוכח לפעמים למתוח את הוילון וכך ראו פעם חסידים שרבינו הזקן התפלל והילד התנועע גם כן אנה ואנה עם "תפיליו". רבינו הזקן חלץ תפילין של רש"י ואחרי תפילין של 'שמושא רבה' הניח תפילין של רבינו תם, הסיר גם הילד את "תפיליו" והחל לרוץ לארכו ולרחבו של החדר. בשעת מרוצתו הסתבך אחד החוטים של "תפיליו" ברגל השולחן, ורבינו הזקן – לבוש בתפילין – התכופף והתיר את חוטי ה"רצועה" במקום שהסתבכו ברגלי השולחן, והילד רץ לדרכו אנה ואנה כבתחלה. החסידים התפעלו מהקירוב והחיבה של רבינו הזקן לנכדו זה.
עוד תיווכח שהוא שומע!
פעם אחת – מספר החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל – אמר רבינו הזקן מאמר "על שלשה דברים העולם עומד" ואנחנו האברכים וגם זקני החסידים לא קלטנו את המאמר היטב. ברוב השתדלות – על ידי רבינו האמצעי – פעלנו שרבינו הזקן הבטיח לחזור את המאמר פעם שניה ביום השלישי לאחר התפלה, בתנאי שלא יהיו יותר משלשה מנינים ובחסדו ובטובו של הרבי האמצעי זכיתי גם אני להיות בין הנכנסים.
נכנסו לחדר המנין הקטן – הנקרא "גן עדן התחתון" – לחכות עד שרבינו הזקן יסיים את תפלתו ויפתח את דלת חדרו. המסתכלים בסדקי הדלת ראו שהילד, נכדו של רבינו הזקן, מעוטר עדיין בתפוחי האדמה ומתנענע וידעו שרבינו הזקן עדיין מתפלל, וכשראו שהילד הסיר את תפוחי האדמה מראשו ומזרועו ורץ בחדר אנה ואנה, ידעו שרבינו הזקן גמר את תפלתו.
כשפתח רבינו הזקן את הדלת, נכנסו בניו ואחריהם זקני החסידים. אני – מספר רבי יצחק אייזיק – נשארתי על עמדי כי יראתי להכנס. אך כרגע שאל רבינו הזקן מי נשאר שם, וענו לו – אברך אחד, נענה רבינו הזקן ואמר: "יכנס, מאברך יהיה יהודי קשיש". התבלבלתי, וברגעים הראשונים לא ראיתי ולא שמעתי מאומה, רק דברי קדשו של רבינו האירו לנגד עיני ומלאו את מוחי ולבי, עברו כמה רגעים עד שחזרתי אל בינתי, נכנסתי ועמדתי בשורה האחרונה. בתוך כל, הרגשתי שהילד, נכדו של רבינו הזקן, מפלס לו נתיב בתוכנו ורבינו הזקן החל כבר לחזור את המאמר, חשבתי שבודאי הסתבכו חוטי הרצועות של הילד ברגלי ויראתי שמא יבלבל אותי בשעת חזרת המאמר. רציתי לומר לו דבר מה ולבקשו שלא יבלבלני.
בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, מה מאד נבהלתי בשמעי את רבינו הזקן אומר בזה הלשון:
"הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע, הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!"...
דברי רבינו הזקן נתפרסמו ויהיו לפלא ולא ידע איש פתרון דבר ובמשך השנים נשכחו הדברים.
****
כשבועיים לפני חג השבועות – ממשיך רבי פרץ חן לספר – באתי לליובאוויטש וכבר מצאתי שם הרבה אורחים, וכעבור כמה ימים באו רבי יצחק אייזיק מהומיל, רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק ועוד. קיימו אסיפות ושלחו משלחות אל ה"צמח צדק" והוא ממשיך למאן באמרו לבחור בהרה"צ רבי חיים אברהם, בנו האמצעי של רבינו הזקן, או ברבי מנחם נחום בנו של רבינו האמצעי, או ברבי אהרן מקרמנצ'וג חתנו של הרבי האמצעי, ועדת החסידים בצער גדול.
ביום השלישי, ראשון לשלשת ימי הגבלה צלחה עלי רוח ה' – מספר רבי פרץ חן – ובעמדי עם רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק מויטבסק, מתחננים בפני ה"צמח צדק" בשם אלפי החסידים שיקבל על עצמו את הנשיאות כפי רצון עדת החסידים, אמרתי לו שיש לי ראיה מפורשת בדברי חז"ל כי הוא, נכדו של רבינו הזקן, אשר רק לו יאתה הנשיאות.
ה"צמח צדק" ענה, אסור לזלזל במאמר רז"ל, אמור מה בפיך ונשמע.
ואמרתי: כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר, ואמרו חז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה – ונולדה אמכם, ואשה מזרעת תחלה יולדת זכר – ונולד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו, והרבי מחוייב לקיים רצון החסידים.
מסופר שבאחד מחזיונות הלילה בהם ראה ה"צמח צדק" את רבינו הזקן, בתוך שלשים להסתלקותו, אמר לפניו המאמר "על שלשה דברים העולם עומד". אחרי המאמר, הוסיף: איש מזריע תחלה יולדת נקבה – זוהי אמך, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר – זהו אתה.
מקבל עול הנשיאות
ה"צמח צדק" התבונן שעה קלה ואמר – מוסכם, בתנאי שלא יטרידו אותו בשאילת עצות בעניינים גשמיים. נענה רבי הלל מפאריטש ואמר: "חסידים רוצים לשמוע חסידות!".
ותעבור הרינה במחנה כי אכן קיבל ה"צמח צדק" את הנשיאות, ותגדל השמחה בין קהל עדת החסידים העומדים בחצר, ובתוך כך נודע שבעוד רגעים אחדים יבוא הרבי לבית הכנסת לומר חסידות, ונרוץ כולנו לבית הכנסת לתפוס מקום ליד הבימה.
כעבור זמן מה הופיע ה"צמח צדק" לבוש בגדי לבן – שקבל בירושה מרבינו הזקן – ישב על הבימה והתחיל לומר המאמר "על שלשה דברים העולם עומד".
כשהתחיל את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל באותו הזמן כששמע את המאמר מרבינו הזקן, וכרגע נזכר באותו מחזה כשהילד הקטן נכדו של רבינו הזקן מפלס לו נתיב ונזכר בדברי קודש הקדשים שאמר אז רבינו הזקן: "הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע, הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע"...
כשנזכר רבי יצחק אייזיק באותו מחזה, וכשהתבונן בהווה, כי הילד ההוא הנהו הרבי בהווה, נשיא לריבוי רבבות מישראל – עבר הרהור במוחו לאמר, אכן זהו כח עליון ומראה ה"צמח צדק" את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השי"ת.
עודנו מהרהר, פסק ה"צמח צדק" מלומר את המאמר, ופנה אל רבי יצחק אייזיק בקול תחנון, תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבינו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה. ואחר כך סיים את המאמר.
לאחר שסיים ה"צמח צדק" את המאמר נתנו כל הנוכחים את קולם בשיר, וכשהלך הרבי לביתו רקדו בשמחה רבה.
נהייתי למקושר פנימי
בבוא רבי יצחק אייזיק לאכסניתו הרגיש כי חולה הוא במחלת הקדחת בחום גבוה, עד שאינו יכול להזיז אבריו, וכך היה כל היום הרביעי, לעת ערב הוטב מצבו מעט כי סר החום, וכתב בכתב ידו פדיון-נפש אל הרבי ובלילה הוטב לו אבל היה חלוש עדיין. למחר – ערב שבועות – כשחזר ה"צמח צדק" מבית הטבילה ועבר ליד אכסניתו של רבי יצחק אייזיק, נכנס לבקרו ואמר לו: במאמר חז"ל "הב לי ידך, יהיב ליה ידיה ואוקמיה", טמונים שמות קודש הממונים על הרפואה והחל להסביר לו את הדברים.
משסיים ה"צמח צדק" ביאור המאמר, בקש את רבי יצחק אייזיק להושיט לו את ידו, ורבי יצחק אייזיק התיישב ומחלת הקדחת חלפה ועברה.
ראיתי אז במוחש – סיפר רבי יצחק אייזיק – שהוא ממלא מקום אבותיו רבותינו הקדושים, ונהייתי למקושר פנימי שלו.
