"תכלית כוונת הבריאה"

לכבוד המו"ל של החוברת הנפלאה "אור וחיות"

ראשית, אביע ברכת יישר כוח על העלאת נושאים העומדים ברומו של עולם העבודה והיראה.

אולם מה שרוצים להעמיד מחלוקת בעניין כוונת הבריאה, אינו נכון לענ"ד, ועדיפא למימר כי כל הנחלים הולכים למקום אחד, וכולם לתכלית אחת נתכוונו.

ולדוגמה אצטט את דברי אדוננו הגר"א בפירושו לשיר השירים (א, ג):

ובזה יתורץ ג"כ מה שהוקשה לכל הקדמונים מה שלא נאמר בתורה שכר עולם הבא. כי עיקר עוה"ב הוא להשיב הנשמה למקורה לדבק בשכינה, ובוודאי יותר טוב מזה כשהשכינה דבוקה למטה כאשר היתה כוונת הבריאה כידוע, ושכר זה כתוב כמה פעמים בתורה עד אין מספר, ושכנתי בתוכם, ולא תגעל נפשי וכו'!

הרי שגם להגר"א יתפרשו דברי המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה וכו'" כפשוטם, כפי שהבאתם מספר התניא!

ובפירושו ליונה (בפסוק השני) כתב הגר"א, וזה לשונו:

נינוה הוא עולם הזה, שהוא הדום רגליו ושם נוהו, וכאן הוא עיקר דירתו, ועל זה שולח את האדם לתקן את נוהו של השם.

הרי ברור מיללו דבריו שתפקיד האדם בעולם הזה הוא לתקנו להיות נוה לקב"ה!

והגר"ש ברעוודא זצ"ל בפירושו "איפה שלמה" (לשיר השירים שם) הביא סימוכין מהאברבנאל (פרשת בחוקותי), וזה לשונו:

שהצלחת הנפש ודבקותה בבורא ית' שהוא השכר האמתי כבר בא מבואר גם בדברי הברית הזה בפ' בחוקותי כמ"ש והתהלכתי בתוככם ונתתי משכני בתוככם והייתי לכם לאלקים ואין זה מתקיים כי אם בהתחברות ודבוק הענין האלקי בנו בדבקותנו הנפשיי בעולם העליון גם בהיותה אצל הגוף [כלומר דבקות בשכינה גם בעוה"ז] כו', הנה א"כ מה שהעידו הדעות המזוייפות [דתות הגויים] לאדם אחר המות הוא אשר יעדה התורה האלקית שיזכו אליו החסידים בחייהם באופן שישיגו בחושיהם בעולם הזה הצלחת נפשם העתידה להם אחר המות, כי אם הי' שבהיות הנפש קשור לגוף תזכה בדבקות הרוחני העליון ההוא, כל שכן שתזכה אליו אחרי הפרדה מהגוף המונע והמעכב אותה ממנו כו', וכבר העיר החבר למלך הכוזרי על שורש התשובה הזאת בסוף מאמר א' מספרו. והחזיק בה הר' ניסים בדרוש החודש כו'. ע"כ.

הרי שהשקפה זו אינה נחלת החסידות לבד, וכבר קדמו לזה הראשונים כמלאכים. וגם הגר"א (שכידוע התלהב מאוד כשהופיע ה"מסילת ישרים" ונתן דינר זהב עבור הספר) כתב כן להדיא.

ר.מ.

רמת שלמה, ירושלים

לכבוד מערכת הגליון "אור וחיות"

הנני להתייחס למאמר שכתבתם בנידון כוונת הבריאה על פי הרמח"ל והתניא.

למעשה אינו נכון כלל להעמיד את הרמח"ל כשיטה הסבורה שתכלית האדם בעולמו הוא "לדאוג לעצמו" (אם כי במובן הרוחני – להתענג על ה' בגן עדן), שהרי במסילת ישרים גופא כתב וזה לשונו (בפרק יט):

אמנם ודאי שמי שמתכוין בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, לחזות בנועם ה' לבקר בהיכלו, ולקבל הגמול אשר בעולם הבא לא נוכל לומר שתהיה כונה זו רעה, אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. אך הכונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה.

ובנוגע לספר מסילת ישרים בכלל, הרי כבר כתב רבינו ירוחם הלוי ממיר זלה"ה (דעת חכמה ומוסר ח"א עמוד רמט):

המשכיל בספרי החכם לוצאטו יראה שספר מסילת ישרים הוא כולל מכל הספרים שחבר ויתכן שספרים וחיבורים שלו כלולים בשורות ספורות במסילת ישרים, ואילו היה כותב ספרו בלשון של קבלה כגון קליפות וס"א ביעור הרע וכדומה אז היינו מחליטים כולנו שכל הספר ועניניהם עניני קבלה. גדולתו של הספר "מסילת ישרים" הוא שהוריד הענינים וקירבן ללשוננו עד שבלמדנו אותו אנו מדמים שיש לנו שייכות בזה. והאמת הלא ענין ביעור הרע הוא מסודות היצירה שעליו סובב הפלפול של ספר היצירה כולה.

ואכן בשאר ספריו כתב להדיא שכוונת הבריאה היא תיקון העולם לגלות בו יחודו יתברך, אלא שבהם כתב בלשון הקבלה כנ"ל, והדברים ידועים לכל הלומד תורתו של הרמח"ל!

ב.ד.

בני ברק

לכבוד מערכת "אור וחיות"

באשר רציתם לחלק בין שיטת החסידות לשיטת הרמח"ל, רציתי להביא לידיעתכם את עדותו של תלמיד המגיד ממעזריטש, כפי שנדפסה בהוצאה הראשונה של קל"ח פתחי חכמה:

וכאשר שמעתי מפיו של רבי יעקב יוסף מאוסטרא ששמע מפה קדוש בוצינא קדישא נשמתו בגנזי מרומים ה"ה כבוד שמו מהור"ר דוב מ"מ דק"ק מעזריטש שאמר על המחבר הזה שאין דורו היו כדאי להבין צדקתו ופרישותו ולכן רבים מבני עמינו מגודל חסרון דעתם דברו על צדיק עתק שלא כדת וחזי מאן גברא רבה כמסהיד ה"ה הרב הנ"ל אשר שמעו הולך למרחוק וכדאי הוא לסמוך עליו והקולות יחדלון.

וגם בחב"ד הלא הצמח צדק מביא כמה פעמים בספרו אור התורה (יתרו ע' תתמא. מגילת אסתר ע' ער. ועוד) את דברי הרמח"ל כ"חוקר ומקובל"[1].

י. אלבז

הר נוף ירושלים

תגובת המערכת:

כפי שנאמר בסיום המאמר בגליון הקודם, הנכתב שם בסוגיית "כוונת הבריאה ותכלית האדם" היה חלק ראשון בלבד, ובגליון הבעל"ט נאריך אי"ה בנקודות שצויינו שם וכמו כן נדון בהרחבה גם בחלק מההערות שנשלחו כאן..

[1] הערת המערכת:

למען הדיוק, באור התורה שם כותב על החוקר ומקובל: "שאין דבריו מכוונים לגמרי על פי חסידות, רק קצת דבריו אמת".

ובנוגע ליחס שיטת החסידות בכלל לספרי הרמח"ל, ידועים דברי הרה"צ ר' יצחק אייזיק מקמארנא בהקדמה לנתיב מצותיך "וליזהר לעיין ביתר הספרים שנתחברו על צד החקירה להיות חוקר ומקובל בלי לב ולב וקרוב לטעות להיות חכם חכמתו מרובה ממעשיו . . ולא להיות חוקר ומקובל משפה ולחוץ חלילה חלילה . . ולא נאה ללמוד חכמה זאת להיות חוקר ומקובל". ועל דרך זה כתב שם שביל ב אות א. ושם אות ג הזהיר בדברים דומים על ספר קל"ח פתחי חכמה. ואכמ"ל.