תתכונן לאירוע מכונן סיימנו את שני החלקים הראשונים של התפילה וכעת הגענו ל"מנה העיקרית" - קריאת שמע וברכותיה. בפסוקי דזמרה אנו עסוקים בבריאת העולמות יש מאין וביטולם אל ה'. לעולם לא נהיה מסוגלים להבין עד הסוף את הבריאה יש מאין, היא גדולה עלינו ונשאר לנו רק להתפעל ממנה ולהתלהב. בברכות קריאת שמע אנו עוסקים בדברים שיותר קשורים אלינו, ולכן אנחנו מסוגלים להתבונן יותר במהותם ולא להסתפק בהתלהבות ספונטנית. בתניא מבואר שברכות קריאת שמע הן המכינות אותנו לאמירה אמיתית, מקרב לב, של "שמע ישראל" ו"ואהבת". מכיוון שאהבת ה' צריכה להגיע ל"בכל לבבך - בשני יצריך" ולחדור גם ליצר הרע, תפקידה של הנפש האלוקית לעורר גם את הנפש הבהמית. לכן אנו עוסקים לפני קריאת שמע בשתי הברכות שמעוררות את שתי הנפשות, כפי שיתבאר להלן. עבודת התפילה מתמקדת ושואפת בעיקר להצליח ליצור בקרבנו אהבת ה' אמיתית בשעת קריאת שמע: "כי הנה עניין התפילה היא קיום המצות קריאת שמע - 'ואהבת', ועל דבר זה תקנו כל סדר התפילה קודם קריאת שמע" (האדמו"ר הזקן, תורה אור פרשת כי תשא). הפסגה הגבוהה של תפילת שמונה־עשרה היא השלב הגבוה בסולם התפילה ש"ראשו מגיע השמימה", אך היא איננה עיקר העבודה אלא סוג של תוצאה. המפגש הישיר עם ה' והדיבור איתו איננו חוויה של אהבה, כמו בקריאת שמע, אלא ביטול מוחלט ו'יראה עילאה', נוכח פני המלך. קריאת שמע דורשת עמל ועבודה רבה על־מנת לעורר את האהבה. ואילו על תפילת שמונה־עשרה נאמר בחסידות, שמי שעמל עד תפילת העמידה צריך בתחילתה לדומם מנוע, בבחינת "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". שרטטנו את המפה, וכעת הגיע הזמן להעמיק פנימה.

קטעי ביאור מבוססים על דברי רבותינו נשיאנו

מכתב מתוך הספר "תורת הרבי מליובאוויטש זי"ע – אגרות קודש"

על־פי ביאורי החסידות, רשב"י היה נעלה משאר בני דורו עילוי שבאין־ערוך • תמצית מעלתו באה לידי ביטוי בסיפור הזוהר המלמד על פעולתו של רשב"י בעולם בכוח תורתו, בה האיר בגלוי אור־אין־סוף ממש • מצד בחינה זו מתמזגים יחד מעלת התורה ומעלת התפילה, ומשמעות הדברים היא - שענייני האלוקות הנעלים ביותר מתחברים עם מציאותו העצמית של האדם